רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק ו · פסוק נ
וַיִּתְּנוּ בַגּוֹרָל מִמַּטֵּה בְנֵי יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן. אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר שִׁמְעוֹן בִּנְתִינָתָן, הוּא נָתַן חֶלְקוֹ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ יְהוּדָה; וְגַם יְהוּדָה אֵינוֹ נִזְכָּר לְמַעְלָה בְּעִקַּר הַנְּתִינָה, וְכָל מַה שֶּׁמַּזְכִּיר לְמַעְלָה מִוַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת חֶבְרוֹן עַד וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִין – הַכֹּל נָתְנוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי שִׁמְעוֹן. וּלְפִי שֶׁלֹּא הִזְכִּירוֹ לְמַעְלָה, מַזְכִּירוֹ עַתָּה כָּאן:
אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֶתְהֶם בְּשֵׁמוֹת. כְּלוֹמַר: אֲשֶׁר קָרָאנוּ אוֹתָם בְּשֵׁמוֹת לְמַעְלָה. לְפִי שֶׁהָיָה בִנְיָמִין חָבֵר עִמָּהֶם לִבְנֵי אַהֲרֹן, מַזְכִּירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּירוֹ כְּבָר: