רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק ה · פסוק ח
וְעַד נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן. שֶׁבְּיָמִים קַדְמוֹנִים, קוֹדֶם שֶׁבָּאוּ לִידֵי יִשְׂרָאֵל, נִקְרְאוּ נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן עַל שֵׁם תּוֹעֲבוֹתָם; כִּי כֵן הָיָה מִנְהַג עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עַד הַיּוֹם הַהוּא, לִקְרֹאת תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם בְּשֵׁם עֲיָירוֹתֵיהֶם, אֲבָל כְּשֶׁבָּאוּ לִידֵי יִשְׂרָאֵל, הֵסֵבּוּ שְׁמוֹתָם, כְּדִכְתִיב ״וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבּוֹת שֵׁם״ (במדבר לב:לח) – כְּלוֹמַר: יִשְׂרָאֵל הֵסֵבּוּ שְׁמוֹתָם; ״וְאֶת שִׂבְמָה״ (במדבר לב:לח) – לְפִי שֶׁלֹּא נִקְרְאָה עַל שֵׁם תּוֹעֲבוֹתֶיהָ לֹא הֵסֵבּוּ שְׁמָהּ; וּבִמְגִלָּה מְפָרֵשׁ (מגלה כה:), כִּי נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן שֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֵם: