רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק ב · פסוק כו
וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה. לְפִי פְּשׁוּטוֹ: יִשְׂרְאֵלִית הָיְתָה, וּבִיבָמוֹת יְרוּשַׁלְמִי כָּתַב (ירושלמי סנהדרין ב:ג) שֶׁלָּקַח נָכְרִית לְהִתְעַטֵּר בָּהּ יָפֶה, וְשָׂרִית הָיְתָה:
הִיא אֵם אוֹנָם. (שָׁמַעְתִּי) אֵם כְּמוֹ ״שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל״ (שופטים ה:ז) (וְהִיא הָיְתָה סא״א). אוֹנָם שָׁפָל וְחַלָּשׁ הָיָה, לְשׁוֹן אוֹנֵן, וּכְמוֹ ״לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ״ (דברים כו:יד), וּכְמוֹ ״כְּמִתְאֹנְנִים״ (במדבר יא:א); וְיָצָא מִמֶּנּוּ שֵׁשָׁן, שֶׁנָּתַן בִּתּוֹ לְיַרְחָע הַמִּצְרִי עַבְדּוֹ. וּמְסַפֵּר בִּגְנוּתָן, כְּלוֹמַר: לֹא הָיוּ רְאוּיִין לַמַּלְכוּת, וְיָצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע, שֶׁהָרַג גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם (ירמיהו מא:א):