רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק ב · פסוק ו
וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע. כֻּלָּם בִּימֵי דָוִד וּבִימֵי שְׁלֹמֹה הָיוּ, וְהָיוּ חֲכָמִים בְּיוֹתֵר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל״ (מלכים א ה:יא); לְהַלָּן לְעִנְיַן חָכְמַת שְׁלֹמֹה נוֹפֵל לָשׁוֹן זֶה ״דַּרְדַּע״, אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרָא דּוֹר דֵּיעָה – בִּשְׁבִיל חָכְמָתוֹ נִתְחַכֵּם שְׁלֹמֹה מִכֻּלָּם. וּמַה שֶּׁאָמַר ״הָאֶזְרָחִי״ – אָלֶ״ף יְתֵיר, כְּמוֹ ״הַזַּרְחִי״ (במדבר כו:יג), מִזֶּרַח יָצָא; וּבְהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת נִכְנֶסֶת הָאָלֶ״ף בַּתֵּיבָה וְאֵינָהּ נִקְרֵאת, וְדֻגְמָתוֹ ״וְאַחֲוָתִי״ (איוב יג:יז), ״וְהֶאֶזְנִיחוּ״ (ישעיה יט:ו) וְכֵן ״וְהָאסַפְסֻף״ (במדבר יא:ד); וּפְעָמִים נֶחְסֶרֶת, כְּמוֹ ״וְתַמְרוּ״ (שמואל ב יט:יד); ״וַיַּכּוּ הָרַמִּים״ (דברי הימים ב כב:ה) – כְּמוֹ הָאֲרַמִּים. וּפְסִיקְתָּא דּוֹרֵשׁ (פסיקתא רבתי יד) ״מִכָּל אָדָם״ – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן; ״אֵיתָן״ – זֶה אַבְרָהָם; ״הֵימָן״ – זֶה מֹשֶׁה; ״וְכַלְכֹּל״ – זֶה יוֹסֵף; ״וְדַרְדַּע״ – זֶה דּוֹר הַמִּדְבָּר; ״מָחוֹל״ – שֶׁמָּחַל לָהֶם מַעֲשֵׂה עֵגֶל: