רש"י על בראשית רבה· רש״י
פרק צג · פסקה יב
ובנימין בכה על משכן שילה שעתיד ליחרב בחלקו של יוסף וצואריו לשון יחיד הוא כמו בעליו אדוניו אבל צוארי משמע שנים:
ואחיו מת. וכי אדם כיהודה יאמר דבר שאין ברור לו שאחיו מת:
כשהיה בנימין יושב אצלי היתה דעתי מיושבת עלי אחיו יוסף ועל אמו שמתה ועכשיו דומה לי כאלו שלשתם לקחתם ממני בבת אחת: בקש לכבות בפה אחד בנימין כבתה כל הנר כולה:
אני מעי. קמטין עלי כחבל: