רש"י על בראשית רבה· רש״י
פרק פז · פסקה ז
יום זיבול לנילוס היה. יום זיבוח וקרי ליה בלשון גנאי זיבול לפי שהיו משתחוים לנהר כדכתיב לי יאורי וגו':
יום תייטרים היה. תייטור חצר בלשון יון ועושים שם שחוק:
לעשות מלאכתו ודאי. לעבירה נתכוון:
נמתחה הקשת. האבר ממקומה וחזרה:
איקונין של אביו ראה וצנן דמו. ונתמעט כחו שנאמר מידי אביר יעקב:
איקונין של אמו ראה וצנן את דמו שנאמר משם רועה אבן ישראל זו אמו:
מי עשה כן. שנצטנן:
מאל אביך ויעזרך. אבן לשון נקבה כמו ולאבן את ילידתני: