רש"י על אסתר· רש״י
פרק ח
פסוק א
מָה הוּא לָהּ. אֵיךְ הוּא קָרוֹב לָהּ:
פסוק ג
לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן. שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם עֲצָתוֹ הָרָעָה:
פסוק ז
הִנֵּה בֵית הָמָן וגו'. וּמֵעַתָּה הַכֹּל רוֹאִים שֶׁאֲנִי חָפֵץ בָּכֶם, וְכָל מַה שֶׁתֹּאמְרוּ יַאֲמִינוּ הַכֹּל שֶׁמֵּאִתִּי הוּא. לְפִיכָךְ, אֵין צְרִיכִין אַתֶּם לַהֲשִׁיבָם, אֶלָּא "כִּתְבוּ" סְפָרִים אֲחֵרִים "כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם":
פסוק ח
אֵין לְהָשִׁיב. אֵין נָאֶה לַהֲשִׁיבוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּתַב הַמֶּלֶךְ בְּזִיּוּף:
פסוק ט
כִּכְתָבָהּ. בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁלָּהּ:
כִּלְשֹׁנוֹ. הוּא הַדִּבּוּר:
פסוק י
בְּיַד הָרָצִים. רוֹכְבֵי סוּסִים שֶׁצִּוָּה לָהֶם לָרוּץ:
הָאֲחַשְׁתְּרָנִים. מִין גְּמַלִּים הַמְמַהֲרִים לָרוּץ:
פסוק יא
וּשְׁלָלָם לָבוֹז. כַּאֲשֶׁר נִכְתַּב בָּרִאשׁוֹנוֹת וְהֵם בַּבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם, שֶׁהֶרְאוּ לַכֹּל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְשֵׁם מָמוֹן:
פסוק יג
פַּתְשֶׁגֶן. אִגֶּרֶת מְפֹרָשׁ:
פסוק יד
מְבֹהָלִים. מְמַהֲרִים אוֹתָם לַעֲשׂוֹת מְהֵרָה, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּנַאי, שֶׁהָיָה לָהֶם לְהַקְדִּים רָצִים הָרִאשׁוֹנִים לְהַעֲבִירָם:
פסוק טו
וְתַכְרִיךְ בּוּץ. מַעֲטֵה בוּץ, טַלִּית הֶעָשׂוּי לְהִתְעַטֵּף:
פסוק יז
מִתְיַהֲדִים. מִתְגַּיְּרִים: