רש"י על אסתר· רש״י
פרק ז · פסוק ח
וְהָמָן נֹפֵל. הַמַּלְאָךְ דְּחָפוֹ:
עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ. דַּרְכָּן הָיָה לֵישֵׁב בִּסְעוּדָה עַל צִדָּן עַל גַּבֵּי הַמִּטּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר: "מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף" לִבְנֵי הַמִּשְׁתֶּה:
הֲגַם לִכְבּוֹשׁ. לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא. לִכְבּוֹשׁ לֶאֱנוֹס בְּחָזְקָה, כְּמוֹ "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ":