רש"י על אסתר· רש״י
פרק א
פסוק א
וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. מֶלֶךְ פָּרַס הָיָה, שֶׁמָּלַךְ תַּחַת כּוֹרֶשׁ לְסוֹף שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל:
הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. הוּא בְרִשְׁעוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ:
הַמֹּלֵךְ. שֶׁמָּלַךְ מֵעַצְמוֹ וְלֹא הָיָה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה:
מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, וגו'. הַמּוֹלֵךְ עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת כְּמוֹ שֶׁמָּלַךְ מֵהֹדוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁעוֹמְדִים זֶה אֵצֶל זֶה. וְכֵן "כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה", שֶׁהָיָה רוֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹדֶה מִתִּפְסַח עַד עַזָּה:
פסוק ב
כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וגו'. כְּשֶׁנִּתְקַיֵּם הַמַּלְכוּת בְּיָדוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ בְּעִנְיָן אַחֵר בְּמַסֶּכֶת מְגִילָּה:
פסוק ג
הַפַּרְתְּמִים. שִׁלְטוֹנִים בִּלְשׁוֹן פָּרַס:
פסוק ד
יָמִים רַבִּים. עָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה:
פסוק ה
גִּנַּת. מְקוֹם זֵרְעוֹנֵי יְרָקוֹת:
בִּיתַן. נָטוּעַ בְּאִילָנוֹת:
פסוק ו
חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת. מִינֵי בְגָדִים צִבְעוֹנִים פֵּרַס לָהֶם לְמַצָּעוֹת:
אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן. מְרֻקָּמִים בִּפְתִילֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן. אוֹתָן פֵּרַס לָהֶם עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַל עַמּוּדֵי שֵׁשׁ:
מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף. עָרַךְ לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם לִסְעוּדָה:
עַל רִצְפַת. קַרְקָעוֹת שֶׁל בַּהַט וָשֵׁשׁ, וגו'. מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ. וּלְפִי מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא כַּךְ שְׁמָם:
פסוק ז
וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב. כְּמוֹ וּלְהַשְׁקוֹת:
שׁוֹנִים. מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה, וְכֵן "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת". וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ:
וְיֵין מַלְכוּת רָב. הַרְבֵּה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד יַיִן שֶׁהוּא זָקֵן מִמֶּנּוּ:
פסוק ח
כַדָּת. לְפִי שֶׁיֵּשׁ סְעוּדוֹת שֶׁכּוֹפִין אֶת הַמְּסֻבִּין לִשְׁתּוֹת כְּלִי גָדוֹל, וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹתוֹ כִּי אִם בְּקֹשִׁי, אֲבָל כַּאן: "אֵין אוֹנֵס":
יִסַּד. לְשׁוֹן יְסוֹד, כְּלוֹמַר, כֵּן תִּקֵּן וְצִוָּה:
עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ. עַל כָּל שָׂרֵי הַסְּעוּדָה, שַׂר הָאוֹפִים וְשַׂר הַטַּבָּחִים וְשַׂר הַמַּשְׁקִים:
לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְצוֹנוֹ:
פסוק י
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: שַׁבָּת הָיָה:
פסוק יב
וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: לְפִי שֶׁפָּרְחָה בָהּ צָרַעַת כְּדֵי שֶׁתְּמָאֵן וְתֵהָרֵג. לְפִי שֶׁהָיְתָה מַפְשֶׁטֶת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲרֻמּוֹת וְעוֹשָׂה בָהֶן מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת, נִגְזַר עָלֶיהָ שֶׁתִּפָּשֵׁט עֲרֻמָּה בַּשַּׁבָּת:
וַיִּקְצֹף. שֶׁשָּׁלְחָה לוֹ דִבְרֵי גְנַאי:
פסוק יג
כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ. כִּי כֵן מִנְהַג הַמֶּלֶךְ בְּכָל מִשְׁפָּט לָשׂוּם אֶת הַדָּבָר "לִפְנֵי כָּל יוֹדְעֵי דָּת וָדִין":
פסוק יד
וְהַקָּרֹב אֵלָיו. לַעֲרֹךְ דְּבָרָיו לִפְנֵיהֶם. אֵלּוּ הֵם: כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר, וגו':
פסוק טו
כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת. מוּסָב עַל "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים":
פסוק טז
עָוְתָה. לְשׁוֹן עָוֹן:
פסוק יז
כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים. זֶה שֶׁבִּזְּתָה אֶת הַמֶּלֶךְ עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת אַף הֵן אֶת בַּעֲלֵיהֶן:
פסוק יח
תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי וגו'. לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצֵר:
וּכְדַי בִּזָּיוֹן. וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה הַרְבֵּה בִזָּיוֹן וָקָצֶף:
פסוק יט
דְבַר מַלְכוּת. גְּזֵרַת מַלְכוּת שֶׁל נְקָמָה שֶׁצִּוָּה לְהָרְגָהּ:
וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי. בְּסִפְרֵי חֹק וּמִנְהַג הַמַּלְכוּת:
וְלֹא יַעֲבוֹר. חוֹק זֶה מִבֵּינֵיהֶם שֶׁיְּהֵא זֶה חוֹק וְדָת לְכָל הַבּוֹזָה אֶת בַּעְלָהּ:
אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי. וּלְכַךְ נֶהֶרְגָה:
פסוק כב
וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ. כּוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ לִלְמֹד אֶת לְשׁוֹנוֹ אִם הִיא בַּת לָשׁוֹן אַחֵר: