רש"י על איכה· רש״י
פרק ה · פסוק ו
מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד. דֶּרֶךְ אָדָם הַנּוֹפֵל וְרוֹצֶה לַעֲמוֹד, מוֹשִׁיט יָד לְמִי שֶׁאֶצְלוֹ לַעֲזוֹר לוֹ, וְאַף כַּאן, לְמִצְרַיִם הוֹשַׁטְנוּ יָד שֶׁיַּעְזְרוּנוּ:
אַשּׁוּר. שֶׁיַּשְׂבְּעוּנוּ בְלַחְמָם:
נָתַנּוּ. כְּמוֹ "נָתַנְנוּ". דַּגְשׁוּת הַנּוּ"ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ"ן שְׁנִיָּה, וְכֵן, "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ". וְכֵן, "וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם":