רש"י על איכה· רש״י
פרק ד · פסוק ז
זַכּוּ נְזִירֶיהָ. שָׂרֶיהָ, כְּמוֹ נֵזֶר וְכֶתֶר. וַאֲנִי אוֹמֵר, נְזִירֶיהָ מַמָּשׁ, שֶׁהָיוּ מְגֻדְּלֵי שֵׂעָר וְנָאִים בְּיוֹתֵר, וּמוּסָב עַל "בַּת עַמִּי":
אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים. אוֹתָם שֶׁהָיוּ מַרְאֵיהֶם אָדוֹם מִפְּנִינִים וְגִזְרָתָם כְּמוֹ סַפִּיר, חָשַׁךְ תָּאֳרָם מִפֶּחָמִים: