רש"י על איכה· רש״י
פרק ד · פסוק ב
הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז. הַמְהֻלָּלִים וְהַנֶּעֱרָכִים כְּפָז. הָרוֹאֶה אוֹתָם אוֹמֵר: "רְאוּ תָאֳרָם שֶׁל אֵלּוּ כְּמַרְאִית פָּז". וְכֵן "לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר", "בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה" "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת", לְשׁוֹן הִלּוּל וְעֵרֶךְ הֵן:
לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ. כַּדֵּי חֶרֶשׂ שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶם יַיִן, כְּגוֹן נִבְלֵי יַיִן "וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ":