רש"י על איכה· רש״י
פרק א · פסוק טו
סִלָּה. רָמַס וְרָפַס, לְשׁוֹן "סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה":
קָרָא עָלַי מוֹעֵד. יְעִידַת גְיָסוֹת לָבֹא עָלָי. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ. תַּמּוּז דְּהַהִיא שַׁתָּא מְלוּיֵי מַלְיוּהָ, שֶׁל שָׁנָה שְׁנִיָּה לְצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. לְכַךְ, אֵירַע חֲזָרָתָן שֶׁל מְרַגְּלִים לֵיל תִּשְׁעָה בְאָב, שֶׁעָלֶיהָ הֻקְבְּעָה בְכִיָּתָן לְדוֹרוֹת:
גַּת דָּרַךְ. לְשׁוֹן הֲרֵגָה, כְּמוֹ "פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי". כְּדוֹרֵךְ עֲנָבִים לְהוֹצִיא יֵינָם, כַּךְ רָמַס הַנָּשִׁים לְהוֹצִיא דָמָם: