רש"י על איכה· רש״י
פרק א · פסוק ב
בָּכוֹ תִבְכֶּה. שְׁתֵּי בְכִיּוֹת עַל שְׁתֵּי חֻרְבָּנִין:
בַּלַּיְלָה. שֶׁהַמִּקְדָּשׁ נִשְׂרַף בַּלַּיְלָה, דְּאָמַר מַר "לְעֵת עֶרֶב הִצִּיתוּ בוֹ אֶת הָאוּר". דָּבָר אַחֵר: "בַּלַיְלָה", לַיְלָה שֶׁל בְּכִיַּת מְרַגְּלִים בְּתִשְׁעָה בְאָב גָּרְמָה לָהֶם. דָּבָר אַחֵר: "בַּלַּיְלָה", שֶׁכָּל הַבּוֹכֶה בַלַּיְלָה, הַשּׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ בּוֹכֶה עִמּוֹ:
וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ. מִתּוֹךְ שֶׁהִיא בוֹכָה תָמִיד:
כָּל רֵעֶיהָ. אוֹהֲבֶיהָ: