רש"י על איוב· רש״י
פרק כו
פסוק ד
(מענה איוב):
וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ. מִי שָׂם בְּךָ הָרוּחַ הַזֶּה שֶׁיָּצָא מִפִּיךָ? מִי לֹא יָדַע זֹאת?
פסוק ה
הָרְפָאִים. גֵּיהִנֹּם הַמְּרַפֶּה אֶת הַבְּרִיּוֹת:
יְחוֹלָלוּ. שִׁבְעָה חֲלָלִים שֶׁלּוֹ:
מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם: בְּעִמְקֵי עֲמָקִים, וְגַם הוּא:
פסוק ו
עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ. לָדַעַת וְלִרְאוֹת אֶת כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ:
פסוק ז
עַל בְּלִימָה. אֵין כְּלוּם בַּיְּסוֹד, כִּי הֵם עוֹמְדִים בָּאֲוִיר עַל חֹזֶק זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְדוּנַשׁ פֵּרֵשׁ בְּלִימָה – מִישׁוֹר; כְּמוֹ ״בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם״ (תהלים לב:ט). (כָּךְ רָאִיתִי סא״א.)
פסוק ח
וְלֹא נִבְקַע עָנָן. מֵעוֹלָם, שֶׁיִּפְּלוּ מֵימָיו בְּיַחַד:
תַּחְתָּם. תַּחַת הַמַּיִם:
פסוק ט
מְאַחֵז. בִּמְחִיצוֹת פְּנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד כֻּלּוֹ, כְּגוֹן ״יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ״ (תהלים יח:יב):
וּפַּרְשֵׁז. עַל הַכִּסֵּא עֲנָנוֹ, כְּמוֹ וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיּוֹת רָקִיעַ (יחזקאל א:כב):
פסוק י
חוֹק חָג. קוֹמְפָּ״שׁ בְּלַעַ״ז, לְשׁוֹן ״וּבַמְּחוּגָה יְתָאֲרֵהוּ״ (ישעיהו מד:יג). סִבְּבוֹ בְּחוֹל, לִהְיוֹת לוֹ (הַחוֹל) חֹק – גְּבוּל עוֹלָם. וְלֹא יַעֲבֹר הַיָּם אוֹתוֹ חוּג, עַד שֶׁיִּכְלֶה אוֹר וְחֹשֶׁךְ:
פסוק יא
יְרוֹפָפוּ. כְּשֶׁבְּרָאָם וְהִקְרִישָׁם הָיוּ רוֹפְפִים, וְגָעַר בָּהֶם וְעָמְדוּ בְּיֹבֶשׁ וּבְחֹזֶק:
וְיִתְמְהוּ. תּוֹהֶה וְעוֹלֶה (ס״א: כְּאָדָם תּוֹהֶה וְעוֹמֵד) בְּמָקוֹם אֶחָד:
פסוק יב
רָגַע הַיָּם. כְּמוֹ ״עוֹרִי רָגַע״ (איוב ז:ה), נִקְמַט; קְמָטִים קְמָטִים נַעֲשׂוּ, (כָּךְ כְּשֶׁאָמַר ״יִקָּווּ הַמַּיִם״ נֶאֶסְפוּ מִפְּשִׁיטָתָן וְנִקְמְטוּ קְמָטִים קְמָטִים) עַד שֶׁנִּקְווּ לְמָקוֹם אֶחָד הַמּוּכָן לָהֶם (בראשית א:ט):
מָחַץ רָהַב. מִצְרַיִם קְרוּיִין רְהָבִים (ישעיהו ל:ז):
פסוק יג
בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה. בִּדְבָרָיו וּבְרוּחַ פִּיו אִיהֵל, כְּמוֹ ״וְנָטָה אֹהֶל שַׁפְרִירוֹ״ (ירמיה מג:י):
חוֹלְלָה יָדוֹ. אֶת פַּרְעֹה הַנִּקְרָא ״נָחָשׁ בָּרִיחַ״ (ישעיהו כז:א). לְשׁוֹן חִיל וְצָרָה. וְכֵן בְּמָקוֹם אַחֵר ״הֲלֹא זֹאת הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין״ (ישעיהו נא:ט). לָשׁוֹן אַחֵר: יִסְּדָה יָדוֹ אֶת לִוְיָתָן, כְּמוֹ ״גְּבָעוֹת חוֹלָלְתִּי״ (משלי ח:כה):
פסוק יד
קְצוֹת דְּרָכָיו. קַלּוֹת וּמוּעָטוֹת, לְפִי שְׁאָר גְּדוֹלוֹת שֶׁבּוֹ:
וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ. מָה רֶמֶז דָּבָר אָדָם יָכוֹל לְהָבִין מִפְּעֻלּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר: שֵׁמֶץ כְּמוֹ ״לְשִׁמְצָה״ (שמות לב:כה), לִגְנוּת: