רש"י על איוב· רש״י
פרק כה · פסוק ב
(מענה בלדד):
הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ. כְּלַפֵּי שֶׁאָמַר אִיּוֹב ״אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט״ (איוב כג:ד), אָמַר לוֹ: הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ, הַמְשֵׁל זֶה מִיכָאֵל, וָפַחַד זֶה גַּבְרִיאֵל. כְּלוּם אַתָּה יָכוֹל לְהָשִׁיב אֶת אֶחָד מֵהֶם?
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. כְּשֶׁהַמַּזָּלוֹת עוֹלִים, כָּל אֶחָד סוֹבֵר: אֲנִי עוֹלֶה רִאשׁוֹן; לְפִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה מַה שֶּׁלְּפָנָיו, לְפִיכָךְ אֵינוֹ מִתְקַנֵּא. כָּךְ שָׁמַעְתִּי (תנחומא בובר, איוב). לָשׁוֹן אַחֵר: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. אֵשׁ וּמַיִם בְּלוּלִין, וְאֵין מַיִם מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ. כָּךְ שָׁמַעְתִּי: