רש"י על איוב· רש״י
פרק יב · פסוק כג
מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם. יֵשׁ אוֹמְרִים: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמִצְרַיִם, בְּהַשִּׂיגָם אֶת יִשְׂרָאֵל ״לִפְנֵי בַּעַל צְפוֹן״ (שמות יד:ט), שָׁגוּ וְאָמְרוּ: תֵּדְעוּ, שֶׁהִסְכִּים עִמָּנוּ לְטַבְּעָם בַּיָּם, כַּאֲשֶׁר גָּזַרְנוּ ״כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ״ (שמות א:כב); וְקָשָׁה יִרְאָתוֹ שֶׁל בַּעַל צְפוֹן, שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בּוֹ שְׁפָטִים כְּכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם. וְגָרַם הַמָּקוֹם לְהַשְׁגּוֹתָם, כְּדֵי לְטַבְּעָם. וְזֶה הַלָּשׁוֹן אֵינוֹ עִקָּר; דְּאִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר בְּצַד יָמִין ׳מַשְׁגִּיא׳, כְּמוֹ ״שׁוֹגֶה״ (משלי כ:א). אֲבָל זֶה עִקָּר ׳מַגְדִּיל׳, לְשׁוֹן ״שַׂגִּיא כֹחַ״ (איוב לז:כג): מַשְׂגִּיא אֶת הַגּוֹיִם וּמַצְלִיחָם, וְלִבָּם מִתְגָּאֶה בְּהַצְלָחָתָם, וְהוּא הָיָה אָבְדָן שֶׁלָּהֶן – מַה שֶּׁהִצְלִיחוּ:
שׁוֹטֵחַ. מַרְבֶּה אוֹתָם, לְהַשְׁטִיחַ בָּאָרֶץ וּלְכַסּוֹתָם: