רש"י על איוב· רש״י
פרק א · פסוק יז
וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים. זֶה לְשׁוֹן ״בָּזְזוּ בַּז״ (ישעיה לג:כג) – לְפִי מִנְהָגָם. כָּל זְמַן שֶׁהֵם מְהַלְּכִים, נִדְבָּקִים יַחַד וְהוֹלְכִים בְּמַאֲרָב, שֶׁלֹּא יָבִינוּ בָּהֶם וְיַבְרִיחוּ אֶת הַמִּקְנֶה; וּכְשֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹם הַמִּקְנֶה, פּוֹשְׁטִים בְּמֶרְחַב הַמִּקְנֶה זֶה לְכָאן וְזֶה לְכָאן, לֶאֱסֹף הַמִּקְנֶה. וְהַמַּלְאָכִים הַלָּלוּ – שְׁלוּחֵי שָׂטָן הָיוּ; וּכְדֵי לְהַקְנִיטוֹ וּלְהַחֲטִיאוֹ בִּשְּׂרוּהוּ תְּחִלָּה בְּהֶפְסֵד מוּעָט, וְאַחַר כָּךְ בְּגָדוֹל הֵימֶנּוּ, וְכֵן כֻּלָּם: