רש"י על איוב· רש״י
פרק א · פסוק י
הֲלֹא. אַתָּה שַׂכְתָּ בַּעֲדוֹ לְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה רָגִיל אֶצְלוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ נִסִּים, וּפָרֶה וְרָבֶה, לְפִיכָךְ עוֹשֶׂה צְדָקוֹת הַלָּלוּ; אֲבָל לֹא נִסִּיתָ אוֹתוֹ:
שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ. הִגַּנְתָּ בַּעֲדוֹ, כִּמְחִיצָּה זוֹ; כְּמוֹ ״הָסֵר מְשׂוּכָתוֹ״ (ישעיהו ה:ה) – מְחִיצָתוֹ. וְכָל ׳בְּעַד׳ הָאָמוּר בִּלְשׁוֹן עִבְרִי אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן ׳כְּנֶגְדּוֹ וּבְפָנָיו׳; כְּמוֹ ״וְכַפֵּר בַּעַדְךָ״ (ויקרא ט:ז) – קַנַּח הֶעָוֹן כְּנֶגְדְּךָ וּבְפָנֶיךָ, לִהְיוֹת הַכַּפָּרָה מָגֵן בַּעַדְךָ; וְכֵן ״ה׳ מָגֵן בַּעֲדִי״ (תהלים ג:ד):
פָּרַץ בָּאָרֶץ. נִתְחַזְּקוּ, כְּמוֹ ״וְכֵן יִפְרֹץ״ (שמות א:יב), וּמְתַרְגְּמִינָן: ״יִתְקוֹף״. זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ בַּהַגָּדָה (בבא בתרא טו:; טז.): פָּרַץ גְּדֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁהָעִזִּים הוֹרְגִים הַזְּאֵבִים: