רשב"ם על שמות· רשב״ם
פרק כד
פסוק א
ואל משה אמר - מומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל. כל הפרשיות הללו עד כאן, ביום ששמעו עשרת הדברים. ואל משה אמר - לבדו בשעת ירידתו בו ביום.
עלה אל ה' - למחר.
אתה ואהרן וגו' - ואח"כ מיד ירד משה - ויספר לעם את כל דברי ה' וגו'. ואח"כ ירד ולמחר בנה מזבח והקריב קרבנות ובו ביום עלה - ויכסהו הענן ששת ימים וגו'.
ואל משה אמר - מלאך.
עלה אל ה' - מדלא כתב אלי, כמ"ש לפנינו: עלה אלי ההרה.
פסוק ד
לשנים עשר שבטי ישראל - לעד, שכולם נתרצו בקיום הברית.
פסוק ה
את נערי - בכורות.
פסוק ז
ספר הברית - דכתיב למעלה: ויכתוב משה וגו'.
נעשה ונשמע - נעשה מה שדיבר וגם נשמע מה שיצונו עוד מכאן ולהבא ונקיים.
פסוק י
ויראו את אלהי ישראל - כעין: וראית את אחורי.
לבנת - לובן.
וכעצם - מראה כמו: [איכה ד] אדמו עצם מפנינים.
לטהר - כשהשמים ברור בלא עננים.
פסוק יא
ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו - אף על פי שראו את אלהי ישראל לא שלה הקב"ה בהן ידו. (אף על פי שראו את אלהי ישראל) כמ"ש: כבלע את הקדש ומתו. וכן באנשי בית שמש: כי ראו בארון ה'. ובמשה רבינו: כי ירא מהביט. וכאן חלק להם הקב"ה כבוד ומפני כריתות הברית נראה להם כמו שפרשתי בברית בין הבתרים אשר עבר בין הגזרים האלה. וכתוב שם: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו'. וכן לפנינו בכריתות ברית פרשת כי תשא וראית את אחורי. וכתיב: ויעבור ה' על פניו וגו'. וכתיב בתריה: הנה אנכי כורת ברית.
ויאכלו וישתו - העולות הקריבו והשלמים אכלו שכתוב למעלה: ויזבחו זבחים שלמים.
פסוק יב
אשר כתבתי - הלוחות מכתב אלהים, שנתן לו בסוף ארבעים.