רשב"ם על שמות· רשב״ם
פרק א
פסוק א
ואלה שמות - מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים ואחר מות דור ההוא פרו וישרצו.
פסוק ו
וכל הדור ההוא - שבעים נפש.
פסוק ז
פרו - בהריון.
וישרצו - לידה. שלא שִׁכָּלָה הרחם. שבכל מקום קטנים, קרוין שרץ על הארץ.
וירבו - גדלו ונעשו הקטנים גדולים ולא מתו בקטנותם.
ויעצמו - שלא מתו אנשים, אלא היו הרבה ועצמו במאד מאד עד שנתמלאה הארץ אותם. וכן: והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'. כמו מילאה. וכן: ושוליו מלאים את ההיכל כמו ממלאים את ההיכל.
פסוק ח
ויקם מלך חדש - ונתחכם עליהם למעטם ולא הועיל לו.
פסוק י
נתחכמה לו - שלא ירבה, שאם ירבה והיה כי תקראנה מלחמה משנאינו. כמו: ידה ליתד תשלחנה, מצינו לשון יחיד אצל רבים.
כי תקראנה - כי תארענה, כמו: מקראי קודש מארע קודשא לשון מאורע.
ונלחם בנו ועלה מן הארץ - לשוב אל ארץ אבותיהם ולא טוב לנו לאבד עבדינו וקראו לי מלכותא קטיעא.
פסוק יא
מסים - מן הכפולים הוא מסס. כמו: פתות אותו פתים מן פתת.
מסכנות - אוצרות כמו: אל הסוכן הלז לשבנא אשר על הבית.
פסוק יב
כן ירבה - כמו כן הרבה כמלפנים.
ויקוצו - בחייהם, כמו: קצתי בחיי. וכן: אשר אתה קץ מפני שני מלכיה.
פסוק יג
בפרך - לשון שברון הוא. בתלמוד מפרכין באגוזים.
פסוק יד
ובכל עבודה בשדה - חריש וקציר.
את כל עבודתם - עם כל עבודתם.
אשר עבדו בהם - בתוך העיר. בפרך.
פסוק טו
למילדות העבריות - למיילדות שהם העבריות.
פסוק טז
על האבנים - על המשבר. כדאמרינן: באו בנים עד משבר. גם בכלי יוצר כתב בירמיה עושה מלאכה על האבנים.
וחיה - טעמו למעלה. כמו מן שב שבה. מן ארפרכשד חי יאמר לנקבה חיה, אבל אלו חיה אלף שנים פעמים, טעמו למטה ולשון זכר מגזרת עשה עלה ראה.
פסוק יז
ותיראן - לשון יראה. אבל ותראנה בלא יו"ד לשון ראיה שהרי יאמר ותראה[ו] .
ותחיין - אין חילוק בין פעלו. לפעלתם.
פסוק יט
כי חיות הנה - בריאות ופקחות וממהרות לילד.
פסוק כא
ויעש להם בתים - לשמרם פן ילכו לעבריות היולדות.
פסוק כב
ויצו פרעה לכל עמו לאמר - וכן אמר להם, שכן כל לאמר שבתורה כפל לשון של ויצו, או של ויקרא, או של וידבר, או של ויאמר, כמו שפירשתי באלה תולדות נח.