רשב"ם על ויקרא· רשב״ם
פרק כז
פסוק ב
כי יפליא - יבדיל, כמו לשון מפרש שהנודר צריך לפרש באיזה ענין הוא נודר וכמה הוא נודר.
פסוק ג
ערכך - שני הכפין כפל הוא, כמו שתאמר מאודם אדמימות מן לבן לבנונית.
פסוק ט
כל אשר יתן ממנו לה' - אם הקדישו סתם.
יהיה קודש - לקרבן ולא בדק הבית.
פסוק יא
ואם כל בהמה טמאה - של קדש שהוקדשה לקרבן ונעשה טמאה בעלת מום.
והעמיד את הבהמה לפני הכהן - ויביא בדמיה קרבן.
פסוק כ
ואם מכר - הגזבר לאיש אחר - לא יוכלו בעליה לפדותה עוד, אלא מתחלקת לכהנים ביובל לכהנים של אותו משמר.
פסוק כא
תהיה אחזתו - של מקדיש.
פסוק כד
לאשר קנהו מאתו - שהקונה אותו לא היה יכול להקדישו, אלא הפירות שיש לו בו עד היובל.
פסוק כו
לא יקדיש איש אותו - לקרבן אחר, כי הוא עצמו קדוש כבר לקרבן בכור.
פסוק כז
ואם בבהמה הטמאה - ממש יקדיש אדם. באותה יש פדיון ובבהמה טמאה ממש [דלעיל] פירשו חכמים שלמים כבעלי מומים, כמו שפירשתי.
פסוק כט
יחרם מן האדם - אדם שיתחייב מיתת בית דין, אין לו פדיון.
פסוק ל
מעשר הארץ - מעשר שני.
סוף הספר