רשב"ם על ויקרא· רשב״ם
פרק כה
פסוק א
בהר סיני - קודם שהוקם אהל מועד.
פסוק ב
ושבתה - לשון ביטול.
פסוק ג
ואספת - שלא תפקיר.
פסוק י
ושבתם איש [אל אחזתו] - לירושתו. כמו שמפורש לפנינו שהמוכר שדה חוזר לו בחנם ביובל.
ואיש אל משפחתו - עבד עברי חוזר חפשי ביובל.
פסוק יא
נזריה - גידולי ענבים שנשרו לא תבצרו. וכן ספיחים בתבואה.
פסוק יב
מן השדה תאכלו - ולא מן הנאסף אל הבית שאסור לאוספו.
פסוק טז
כי מספר תבואת - שעד היובל הוא מוכר לך ולא גוף הקרקע.
פסוק כא
לשלש השנים - לפי הפשט: זריעת ששית תפרנס ששית ושביעית. ושמיני יזרעו ויאכלו מתבואת ששית עד תחלת תשיעית, שיתפרנסו מתבואה הנזרעת בשמינית.
פסוק כד
גאולה תתנו לארץ - אם ירצה המוכר לפדותה לפני היובל.
פסוק כז
והשיב את העודף - מן השנים עד היובל, שלא אכל עדיין.
העודף - המעדיף תדע על שנים שאכל כבר.
פסוק לג
ואשר יגאל מן הלוים - כמו שנאמר: גאולת עולם תהיה ללוים, והוא ירצה לגאול ואין לו במה לגאול.
ויצא ממכר בית וגו' - כלומר: תשוב לו בחנם.
פסוק לד
ושדה מגרש - כמפורש באלה מסעי.
פסוק לט
עבדת עבד - לרדותו בפרך כעבד כנען.
פסוק מז
או לעקר - שנעקר מזה המלכות רחוק מארצכם, לא תושב ולא גר ולא גוי ואזרח.