רשב"ם על דברים· רשב״ם
פרק כא
פסוק ה
ונגשו הכהנים בני לוי - וענו ואמרו כפר לעמך ישראל.
פסוק ט
תבער הדם - אם נמצא הרוצח אחרי כן יהרג.
כי תעשה - מה שישר בעיני ה'.
פסוק יג
והסירה את שמלת שביה - כדי לנוולה.
פסוק יד
לא תתעמר - סחורת אדם המכור נופל בו לשון זה. וכן לפנינו והתעמר בו ומכרו.
אשר עניתה - ביאת נשואין לפי הפשט.
פסוק יז
כי את הבכור - אלא - כי הוא ראשית אונו - כי הוא ראוי ראשית לירש ממנו. כמו: מצאתי און לי. וידיו תשבנה אונו.
פסוק יח
מורה - מקנטר. מלשון מרה מריתי.
זולל וסובא - כדכתיב: אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר למו.
פסוק כג
כי קללת אלהים תלוי - כשרואין בני אדם את התלוי רגילין לקלל את הדיינים או קרובים של הרוג או שאר בני אדם, לפי שפעמים על עבירה מועטת הוא נהרג כמו מקושש, והקב"ה אמר: לא תקלל - לפי שרגילין בני אדם לקללם ולכך: לא תלין נבלתו - אלא קבר תקברנו - וגם שלא תטמא את אדמתך -שאם לא היה נקבר, יטמאו בו נוגע או מאהיל.