רמב"ן על שמות· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לב · פסוק לד
וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם כִּי אַחֲרֵי שֶׁנִּחַמְתִּי מִלְּכַלּוֹתָם נְחֵם אַתָּה אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ, אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהָאֱמֹרִי וְגוֹ', אֲבָל לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר כֵּן שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ כַּעַס, כְּאוֹמֵר מַה שֶׁדִּבַּרְתִּי לְךָ אֶעֱשֶׂה לִכְבוֹדְךָ, אֲבָל לֹא אֶשָּׂא חַטָּאתָם, כִּי בְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם, אֶפְקֹד אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם אַחֲרֵי בּוֹאָם אֶל הָאָרֶץ, וְזֶה רֶמֶז לָעֵת שֶׁיִּגְלוּ מִמֶּנָּה, אוֹ לְמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קב) שֶׁאֵין לְךָ פּוּרְעָנוּת שֶׁאֵין בָּהּ אֻקְיָא מֵעֲוֹן הָעֵגֶל: