רמב"ן על שמות· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יט · פסוק יט
מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן) שֶׁזֶּה עַל שְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מַשְׁמִיעַ הַדִּבְּרוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ט:י"ט). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט לֹא יְדַבֵּר בָּזֶה עֲדַיִן, אֲבָל יָרַד הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד אֶל הָהָר בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְהוֹצִיא מֹשֶׁה אֶת הָעָם מִן הַמַּחֲנֶה לִקְרַאת הַכָּבוֹד הַנִּרְאֶה לָהֶם, וַיִּתְיַצְּבוּ הֵם בְּתַחְתִּית הָהָר, וּמֹשֶׁה עָלָה לְמַעְלָה קָרוֹב לְרֹאשׁ הָהָר שֶׁשָּׁם הַכָּבוֹד מְחִצָּה לְעַצְמוֹ וּמְדַבֵּר עִם יִשְׂרָאֵל לְהוֹרוֹתָם מַה יַעֲשׂוּ, וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים קוֹל הָאֱלֹהִים שֶׁעוֹנֶה אוֹתוֹ וִיצַוֶּנּוּ, וְהֵם לֹא יָבִינוּ מַה יֹאמַר לוֹ, וִיצַוֶּה אוֹתוֹ בַּצַּוָּאוֹת הָאֲמוּרוֹת אח"כ בַּפָּרָשָׁה רֵד הָעֵד בָּעָם וְגוֹ', לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְגוֹ', וְהָיָה זֶה קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה וְגַם בִּשְׁעַת הַדִּבְּרוֹת, כִּי מֹשֶׁה לֹא עָלָה אֶל רֹאשׁ הָהָר אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים רַק לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, וְכֵן אָמַר (דברים ה ה) "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר", כַּאֲשֶׁר עָלִיתִי אֲנִי. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים כִּי יִשְׂרָאֵל יְרֵאִים מְאֹד מִקּוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד (שמות י"ט:י"ט), וּמֹשֶׁה הָיָה אוֹמֵר תְּחִלָּה כַּוְּנוּ דַּעְתְּכֶם כִּי עַתָּה תִּשְׁמְעוּ קוֹל בְּעִנְיָן כָּךְ, וּמִיָּד הָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְּאוֹתוֹ קוֹל: