רמב"ן על שמות· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ח · פסוק כה
וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר כַּאֲשֶׁר אָמַר פַּרְעֹה בְּמַכַּת הַצְפַרְדְּעִים "לְמָחָר", כֵּן רָצָה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת גַּם בָּזֹאת שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיָסוּרוּ מָחָר, וְהִנֵּה סָר הֶעָרֹב וְהָלְכוּ לָהֶם, לֹא כַּאֲשֶׁר הָיָה בַּצְפַרְדְּעִים, מִן הַטַּעַם שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שמו"ר יא ג) שֶׁרָצָה הקב"ה לְצַעֵר אוֹתָם בַּמַּכּוֹת, לֹא לְהוֹעִיל לָהֶם כְּלָל. וּמֹשֶׁה נִשְׁמַר בְּכָךְ בְּאָמְרוֹ, כִּי אָמַר לְפַרְעֹה "לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים" שֶׁיִּרְמֹז לְמִיתָתָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על שמות ח':ה'):