רמב"ן על שמות· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ו · פסוק ט
מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה לֹא בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יַאֲמִינוּ בַּה' וּבִנְבִיאוֹ, רַק שֶׁלֹּא הִטּוּ אֹזֶן לִדְבָרָיו מִקֹּצֶר רוּחַ, כְּאָדָם שֶׁתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמָלוֹ, וְלֹא יִרְצֶה לִחְיוֹת רֶגַע בְּצַעֲרוֹ, מִדַּעְתּוֹ שֶׁיִּרְוַח לוֹ אַחֲרֵי כֵן, וְקֹצֶר הָרוּחַ הוּא פַּחְדָּם שֶׁלֹּא יַהַרְגֵם פַּרְעֹה בַּחֶרֶב כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ שׁוֹטְרֵיהֶם אֶל מֹשֶׁה, וַעֲבוֹדָה קָשָׁה, הוּא הַדֹּחַק שֶׁהָיוּ הַנּוֹגְשִׂים אָצִים בָּהֶם וְלֹא יִתְּנוּם לִשְׁמֹעַ דָּבָר וְלַחְשֹׁב בּוֹ: