רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כה · פסוק מז
מִשְׁפַּחַת גֵּר זֶה הַגּוֹי. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "לְעֵקֶר" זֶה הַנִּמְכָּר לַע"ז עַצְמָהּ לִהְיוֹת לָהּ שַׁמָּשׁ, וְלֹא לֶאֱלֹהוּת אֶלָּא לַחְטֹב לָהּ עֵצִים וְלִשְׁאֹב לָהּ מַיִם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא כ"ה:מ"ז) מִתּוֹרַת כֹּהֲנִים (פרק ח א). וְאִם כֵּן יֹאמַר "אוֹ לְעֵקֶר וּמִשְׁפַּחַת גֵּר". וְקָרָא לַע"ז "עֵקֶר" בַּעֲבוּר שֶׁאָדָם חַיָּב לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ וּלְעָקְרָהּ. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על ויקרא כ"ה:מ"ז) תִּרְגֵּם "לְאַרְמַאי", וְהוּא הַנָּכוֹן, וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב נִמְכָּר לַגֵּר הַתּוֹשָׁב עִמָּנוּ וְהַנִּמְכָּר לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת הַגֵּר שֶׁהוּא הַגּוֹי עַצְמוֹ, וְהוּא מִלְּשׁוֹן "עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי" (דניאל ד יב), וְאָמַר "מִשְׁפַּחַת גֵּר", שֶׁהַגֵּר וְהַתּוֹשָׁב שֶׁהִשִּׂיגָה יָדוֹ עִמָּנוּ הוּא סִבֵּב בָּאָח שֶׁמָּךְ עִמּוֹ שֶׁיִּמָּכֵר לְעֵקֶר מִשְׁפַּחְתּוֹ. וְצִוָּה הַכָּתוּב שֶׁתִּהְיֶה לוֹ גְּאֻלָּה, וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה לְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּגְאַל אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ (ויקרא כ"ה:מ"ט) צִוָּה בַּקְּרוֹבִים שֶׁהֵם קוֹדְמִים. וְטַעַם הַמִּצְוָה בָּרוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטָּמַע וְיִלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כִּי בִּשְׁאָר הַנִּמְכָּרִים הַגְּאֻלָּה בַּקְּרוֹבִים רְשׁוּת, וּלְכָךְ אָמַר כָּאן (ויקרא כ"ה:נ"ה) "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם", לוֹמַר אע"פ שֶׁאֵין הַגֵּר תּוֹשָׁב וְהָעֵקֶר חַיָּבִין בְּמִצְוַת הַיּוֹבֵל, לֹא יִקְנוּ אֶת עֲבָדַי לָהֶם לַעֲבָדִים: