רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כה · פסוק לו
נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית חַד שַׁוְּיוּהּ רַבָּנָן (ב"מ ס), וְלַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא כ"ה:ל"ו). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ נִרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הַנֶּשֶׁךְ הוּא שֶׁיַּלְוֶנּוּ מָנֶה לִתֵּן לוֹ בְּרִבִּיתוֹ חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּכָל שָׁנָה. וְיִקָּרֵא כֵן בַּעֲבוּר כִּי אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, שֶׁמְּבַצְבֵּץ וְעוֹלֶה. הַתַּרְבִּית הוּא שֶׁיַּלְוֶנּוּ עַד זְמַן פְּלוֹנִי, וְאָז יִפְרָעֶנּוּ וְיִתֵּן לוֹ רִבִּית חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים, וְאֵין בּוֹ רִבִּית אַחַר הַזְּמַן הַהוּא, כִּי זֶה אֵינֶנּוּ נוֹשֵׁךְ, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה יוֹתֵר מִן הַסַּךְ הַהוּא, אֲבָל הוּא רִבִּית. וּלְכָךְ אָמַר (ויקרא כ"ה:ל"ז) "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ", כִּי הַמִּנְהָג לְהַלְווֹת אֶת הַכֶּסֶף בְּנֶשֶׁךְ, בְּכָל שָׁנָה יִתֵּן כָּךְ, וְהָאֹכֶל יַלְוֶנּוּ עַד הַקָּצִיר וְאָז יִפְרָעֶנּוּ מִגָּרְנוֹ בְּתוֹסֶפֶת קָצוּב: