רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יט · פסוק יח
וְטַעַם וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הַפְלָגָה, כִּי לֹא יְקַבֵּל לֵב הָאָדָם שֶׁיֶּאֱהֹב אֶת חֲבֵרוֹ כְּאַהֲבָתוֹ אֶת נַפְשׁוֹ. וְעוֹד שֶׁכְּבָר בָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד, חַיֶּיךָ קוֹדְמִין לְחַיֵּי חֲבֵרְךָ (ב"מ סב). אֶלָּא מִצְוַת הַתּוֹרָה שֶׁיֹּאהַב חֲבֵרוֹ בְּכָל עִנְיָן כַּאֲשֶׁר יֹאהַב אֶת נַפְשׁוֹ בְּכָל הַטּוֹב. וְיִתָּכֵן בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא אָמַר "וְאָהַבְתָּ אֶת רֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וְהִשְׁוָה אוֹתָם בְּמִלַּת "לְרֵעֲךָ", וְכֵן "וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט:ל"ד) דְּגֵר, שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ לְהַשְׁווֹת אַהֲבַת שְׁנֵיהֶם בְּדַעְתּוֹ, כִּי פְּעָמִים שֶׁיֹּאהַב אָדָם אֶת רֵעֵהוּ בִּדְבָרִים יְדוּעִים, לְהֵטִיבוֹ בְּעֹשֶׁר וְלֹא בְּחָכְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְאִם יִהְיֶה אוֹהֲבוֹ בַּכֹּל, יַחְפֹּץ שֶׁיִּזְכֶּה רֵעֵהוּ הָאָהוּב לוֹ בְּעֹשֶׁר וּבִנְכָסִים וְכָבוֹד וּבְדַעַת וּבְחָכְמָה, וְלֹא שֶׁיִּשְׁוֶה אֵלָיו אֲבָל יִהְיֶה חָפֵץ בְּלִבּוֹ לְעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה הוּא יוֹתֵר מִמֶּנּוּ בְּכָל טוֹבָה. וִיצַוֶּה הַכָּתוּב שֶׁלֹּא תִּהְיֶה פְּחִיתוּת הַקִּנְאָה הַזֹּאת בְּלִבּוֹ, אֲבָל יֹאהַב בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה לַחֲבֵרוֹ כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹשֶׂה לְנַפְשׁוֹ, וְלֹא יִתֵּן שִׁעוּרִין בָּאַהֲבָה. וְעַל כֵּן אָמַר בִּיהוֹנָתָן (שמואל א כ יז), "כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ", בַּעֲבוּר שֶׁהֵסִיר מִדַּת הַקִּנְאָה מִלִּבּוֹ וְאָמַר (שם כג יז) "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ'. וְעִנְיַן הַנְּקִימָה וְהַנְּטִירָה כְּבָר פֵּרְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ (תו"כ קדושים ד י יא), שֶׁהוּא בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ חִיּוּב מָמוֹן, הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ, הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ, כִּי בְּדָבָר שֶׁנִּתְחַיֵּב לוֹ חֲבֵרוֹ מָמוֹן כְּגוֹן בִּנְזִיקִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֵינוֹ מְחֻיָּב לְהַנִּיחַ לוֹ, אֲבָל יִתְבָּעֶנּוּ בְּב"ד וִישֻׁלַּם מִמֶּנּוּ, מִפָּסוּק "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ" (ויקרא כ"ד:י"ט), וְהוּא מֵעַצְמוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם כַּאֲשֶׁר יְשַׁלֵּם מַה שֶׁלָּוָה אוֹ מַה שֶׁגָּזַל. וְכָל שֶׁכֵּן בְּעִנְיַן נֶפֶשׁ, שֶׁיִּהְיֶה נוֹקֵם וְנוֹטֵר לוֹ עַד שֶׁיִּגְאַל דְּמֵי אָחִיו מִיָּדוֹ עַל פִּי בֵּית דִּין הַמּוֹרִים בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה: