רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יט · פסוק יד
לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ אֵין לִי אֶלָּא חֵרֵשׁ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל אָדָם, תַּלְמוּד לוֹמַר "בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שמות כב כז). א"כ לָמָּה נֶאֱמַר חֵרֵשׁ, מַה חֵרֵשׁ מְיֻחָד שֶׁהוּא בַּחַיִּים, יָצָא הַמֵּת שֶׁאֵינוֹ בַּחַיִּים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא י"ט:י"ד). וְהוּא שָׁנוּי בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרשה ב יג). אֲבָל הַמִּדְרָשׁ בַּגְּמָרָא (סנהדרין סו) אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הִזְהִיר הַכָּתוּב בַּנִּכְבָּדִים בָּעָם, הַדַּיָּן וְהַנָּשִׂיא, שֶׁאָמַר (שמות כב כז) "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר", וְחָזַר וְהִזְהִיר (כאן) בָּאֲמֵלָלִים שֶׁבָּעָם, וְהוּא הַחֵרֵשׁ, וּמֵהֶם יִלְמְדוּ בִּנְיַן אָב אֶל כָּל שְׁאָר הָעָם, כִּי מִן הָרֹאשׁ וְעַד הַסּוֹף הַכֹּל בִּכְלַל הָאַזְהָרָה. וּמִלַּת "בְעַמְּךָ" נִדְרָשׁ (בסנהדרין פה) - בְּעוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ, לְהוֹצִיא הָרְשָׁעִים. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, הִזְכִּיר הַחֵרֵשׁ בַּקְּלָלָה כִּי אע"פ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע וְלֹא יִתְקַצֵּף בְּקִלְלָתוֹ, הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עָלָיו, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשּׁוֹמְעִים שֶׁיִּתְבַּיְּשׁוּ וְיִחַר לָהֶם מְאֹד. וְעוֹד כִּי יַזְהִיר בַּהוֹוֶה, שֶׁאָדָם מְקַלֵּל הַחֵרֵשׁ וּמַכְשִׁיל הָעִוֵּר, שֶׁלֹּא יִירָא מֵהֶם כִּי לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ, עַל כֵּן "וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ" (כאן), שֶׁהוּא רוֹאֶה הַנִּסְתָּרוֹת. וְהוֹסִיף לָאו אַחֵר בַּמּוֹשְׁלִים, הַנָּשִׂיא וְהַדַּיָּן, בַּעֲבוּר שֶׁדֶּרֶךְ הָאֲנָשִׁים לְקַלְּלָם בְּחַדְרֵי מִשְׁכָּבָם כַּאֲשֶׁר בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע, וּבְקִלְלַת הַנָּשִׂיא וְהַדַּיָּן תַּקָּלוֹת רַבּוֹת, כִּי הֲמוֹן הָעָם בְּסִכְלוּתָם יִשְׂנְאוּ אוֹתָם וְיִתְעוֹרְרוּ לָקוּם עֲלֵיהֶם, וְהֵם בְּמִשְׁפָּטָם יַעֲמִידוּ אָרֶץ: