רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יט · פסוק ה
וְאָמַר וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים כִּי אַחֲרֵי שֶׁאָסַר הַזְּבִיחָה וְכָל עֲבוֹדָה לָאֱלִילִים וְלֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, וְרִקֵּן כָּל הָעֲבוֹדוֹת כֻּלָּן לַשֵּׁם הַמְיֻחָד, אָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר תִּזְבְּחוּ לַשֵּׁם לֹא תִּזְבְּחוּ לוֹ אֶלָּא לִרְצוֹנְכֶם, שֶׁתִּהְיֶה עֲבֹדַתְכֶם לְרָצוֹן לְפָנָיו, וְיִרְצֶה בָּכֶם כְּעֶבֶד יִתְרַצֶּה אֶל אֲדֹנָיו בַּעֲשׂוֹתוֹ כָּל אֲשֶׁר יְצַוֶּנּוּ, כִּלְשׁוֹן "וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו" (ויקרא א':ד'), "וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם" (תהלים מד ד). וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ שֶׁיִּהְיֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שׁוּם תּוֹעֶלֶת, וְלֹא תַּעֲשׂוּ עֲבוֹדַת ה' הַנִּכְבָּד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס אֶלָּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, כִּי רְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט הוּא הָרָאוּי וְהַמְּחַיֵּב. וְאוֹמֵר זֶה בַּשְּׁלָמִים, שֶׁהֵם הַקֳּדָשִׁים קַלִּים הַנֶּאֱכָלִים לַבְּעָלִים בְּעַצְמָם, שֶׁיִּשְׁמְרוּ בְּמַחְשַׁבְתָּם לִהְיוֹתָם בְּכַוָּנָה רְצוּיָה, וְכָל שֶׁכֵּן בְּקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁלָמִים מִדָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (זבחים קטז), לֹא הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ שְׁלָמִים, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (חולין יג), לִרְצוֹנְכֶם זְבוֹחוּ, שֶׁתִּזְבְּחוּ לְדַעְתְּכֶם, שֶׁהַמִּתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים פָּסוּל: