רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יח · פסוק כט
וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם זַרְעוֹ נִכְרָת וְיָמָיו נִכְרָתִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא י"ז:ט'). וְהִנֵּה בַּכְּרֵיתוֹת בַּתּוֹרָה שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים, הָאֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא" (שם שם ד ט), וְהַשֵּׁנִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן "וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעוֹשׂוֹת" (כאן), "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי" (ויקרא כ"ב:ג'), וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במדבר טו לא), וְאָמַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (להלן כג ל) "וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ", וְאָמְרוּ בְּסִפְרָא (אמור פרק יד ד), לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר כָּרֵת בְּכָל מָקוֹם וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְהַאֲבַדְתִּי" לִמֵּד עַל הַכָּרֵת שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אָבְדָן. וּבֵאוּר הָעִנְיָן, כִּי הָאוֹכֵל חֵלֶב אוֹ דָּם וְהוּא צַדִּיק וְרֻבּוֹ זְכוּיוֹת אֲבָל גָּבְרָה תַּאֲוָתוֹ עָלָיו וְנִכְשַׁל בָּעֲבֵרָה הַהִיא, יִכָּרְתוּ יָמָיו וְיָמוּת בַּנְּעוּרִים קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לִימֵי זִקְנָה, וְהֵם שִׁשִּׁים שָׁנָה, וְאֵין נַפְשׁוֹ בְּהִכָּרֵת, אֲבָל יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בְּעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת כְּפִי הָרָאוּי לְמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, כִּי צַדִּיק הָיָה, וְיִהְיֶה לוֹ עוֹד חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הוּא הָעוֹלָם שֶׁאַחֲרֵי הַתְּחִיָּה. וּבָזֶה אָמַר "וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא". וַאֲשֶׁר עִם הַחֵטְא הֶחָמוּר הַהוּא יִהְיוּ עֲוֹנֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכוּיוֹתָיו, עֹנֶשׁ הַכָּרֵת שֶׁבָּעֲבֵרָה הַחֲמוּרָה מַגִּיעַ לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת לְאַחַר שֶׁתִּפָּרֵד מִן הַגּוּף, וְהִיא נִכְרֶתֶת מֵחַיֵּי עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וּבִמְחֻיְּבֵי הַכָּרֵת הַזֶּה רוֹמֵז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי", וּכְתִיב "וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ". וְאֵלּוּ אֵין לָהֶם כָּרֵת בְּגוּפָם, אֶלָּא פְּעָמִים שֶׁיִּחְיוּ וְיַגִּיעוּ לְיָמִים רַבִּים וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (קהלת ז טו) "וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ". וְזֶהוּ מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (עיין ר"ה יז), אֲבָל מִי שֶׁעֲוֹנֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכוּיוֹתָיו, וּבִכְלָלָן עֲוֹן פּוֹשְׁעֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּגוּפָן, וְאָמַר רַב פַּפָּא, בַּעֲבֵרָה, כְּלוֹמַר בְּעֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת, יוֹרְדִים לְגֵיהִנָּם וְנִדּוֹנִין שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְרוּחַ מְפַזַּרְתָּן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים וכו'. וְיֵשׁ כָּרֵת חָמוּר, שֶׁנִּכְרַת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ, וְהוּא הַנֶּאֱמָר בּוֹ (במדבר טו לא) "כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ", וְדָרְשׁוּ (שבועות יג), "הִכָּרֵת" - בָּעוֹלָם הַזֶּה, "תִּכָּרֵת" - לָעוֹלָם הַבָּא, לוֹמַר שֶׁהוּא יָמוּת בַּנֹּעַר וְחַיָּתוֹ בַּקְּדֵשִׁים, שֶׁלֹּא תִּחְיֶה נַפְשׁוֹ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְאֵין לָהּ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין כֶּפֶל הַכָּרֵת הַזֶּה הַנֶּאֱמָר בַּתּוֹרָה אֶלָּא בְּעִנְיְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּמְגַדֵּף. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בּוֹ עוֹד בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (שם), "כִּי דְבַר ה' בָּזָה" - זֶה הַפּוֹרֵק עֹל וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה, "וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר" - זֶה הַמֵּפֵר בְּרִית בָּשָׂר. אֲבָל אֵינוֹ בְּכָל הַכְּרֵיתוֹת. וְשָׁם מְבֹאָר זֶה בַּגְּמָרָא שֶׁאֵין הַכֶּפֶל שֶׁל "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת" בִּשְׁאָר חַיָּבֵי כְּרֵיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֶלָּא בְּאֵלּוּ הַנִּדְרָשִׁים מִן הַכָּתוּב הַזֶּה, כִּי הַכָּתוּב הוּא בִּמְגַדֵּף וְעוֹבֵד ע"ז, וְהֵם הוֹסִיפוּ בַּמִּדְרָשִׁים הַכּוֹפְרִים בָּעִקָּר וְהָרְשָׁעִים הַמֻּחְלָטִים, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם בַּקַּבָּלָה (ישעיהו סו כד), "כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה", וְהֵם אוֹתָם שֶׁמָּנוּ בַּמִּשְׁנָה (סנהדרין צ) וּבַבָּרַיְתָא (שם קח) וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן נִרְאֶה שֶׁאֵין כָּל חַיָּבֵי כְּרֵיתוֹת בַּעֲרִירוּת וְאֵין כָּרֵת לְזַרְעָם אֶלָּא בְּאוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "עֲרִירִים". וְיִתָּכֵן שֶׁהֻקְשׁוּ כָּל הָעֲרָיוֹת זוֹ לָזוֹ. אֲבָל בִּשְׁאָר הַכְּרֵיתוֹת, כְּגוֹן חֵלֶב וָדָם, אֵין לָנוּ. כָּתַב ר"א (להלן כג ל), יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין "וְהַאֲבַדְתִּי" וּבֵין "וְנִכְרְתָה", וְלֹא אוּכַל לְפָרֵשׁ. יַחְשֹׁב הֶחָכָם כִּי הָאוֹבֶדֶת תֹּאבַד וְהַנִּכְרֶתֶת תִּכָּחֵד, וְלֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ. וְתֵדַע וְתַשְׂכִּיל כִּי הַכְּרֵיתוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּנֶּפֶשׁ, בִּטָּחוֹן גָּדוֹל בְּקִיּוּם הַנְּפָשׁוֹת אַחֲרֵי הַמִּיתָה וּבְמַתַּן הַשָּׂכָר בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּי בְּאָמְרוֹ יִתְבָּרַךְ "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ", "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי", יוֹרֶה כִּי הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת הִיא תִּכָּרֵת בַּעֲוֹנָהּ, וּשְׁאָר הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא חָטְאוּ תִּהְיֶינָה קַיָּמוֹת לְפָנָיו בַּזִּיו הָעֶלְיוֹן. וּלְכָךְ הוּא מְפָרֵשׁ "הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ", כִּי הֶעָוֹן אֲשֶׁר בָּהּ הוּא יַכְרִיתֶנָּה. וְטַעַם הָעִנְיָן, כִּי נִשְׁמַת הָאָדָם נֵר ה' אֲשֶׁר נֻפְּחָה בְּאַפֵּינוּ מִפִּי עֶלְיוֹן וְנִשְׁמַת שַׁדַּי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים", וְהִנֵּה הִיא בְּעִנְיָנָהּ וְלֹא תָּמוּת, וְאֵינֶנָּה מֻרְכֶּבֶת שֶׁתִּפָּרֵד הַרְכָּבָתָהּ וְתִהְיֶה לָהּ סִבַּת הֲוָיָה וְהֶפְסֵד כַּמֻּרְכָּבִים, אֲבָל קִיּוּמָהּ רָאוּי וְהוּא עוֹמֵד לָעַד כְּקִיּוּם הַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים. וּלְכָךְ לֹא יִצְטָרֵךְ הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי בִּזְכוּת הַמִּצְוֹת יִהְיֶה קִיּוּמָהּ, אֲבָל יֹאמַר כִּי בְּעֹנֶשׁ הָעֲבֵרוֹת תִּתְגָּאֵל וְתִטַּמֵּא וְתִכָּרֵת מִן הַקִּיּוּם הָרָאוּי, וְהוּא הַלָּשׁוֹן שֶׁתָּפְסָה בָּהֶן הַתּוֹרָה "כָּרֵת", כְּעָנָף הַנִּכְרָת מִן הָאִילָן שֶׁמִּמֶּנּוּ יִחְיֶה שָׁרְשׁוֹ. וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי שלח קיב), "מִקֶּרֶב עַמָּהּ" וְעַמָּהּ שָׁלוֹם, כִּי הַכָּרֵת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת יוֹרֶה עַל קִיּוּם שְׁאָר הַנְּפָשׁוֹת שֶׁלֹּא חָטְאוּ, וְהֵן עַמָּהּ שֶׁהֵן בְּשָׁלוֹם. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ (שמות ו ב) כִּי כָל הַיִּעוּדִים שֶׁבַּתּוֹרָה בְּהַבְטָחוֹת אוֹ בְּהַתְרָאוֹת כֻּלָּם מוֹפְתִיִּים מִן הַנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים, שֶׁבְּדָבָר מוֹפְתִי תַּבְטִיחַ וְתַזְהִיר הַתּוֹרָה לְעוֹלָם. וְלָכֵן הִזְהִיר בְּכָאן בַּכָּרֵת שֶׁהוּא עִנְיָן נִסִּי, וְלֹא תַּבְטִיחַ בַּקִּיּוּם שֶׁהוּא רָאוּי. וְהִנֵּה הַכְּרֵיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ (כריתות ב), וּמֵהֶם רַבִּים בְּאִסּוּרֵי הָעֶרְוָה, רְצוֹנִי לוֹמַר עַל בְּעִילָה הָאֲסוּרָה, וְכֵן מִיתוֹת בֵּית דִּין בְּעִנְיַן הַבְּעִילָה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, וְאֵין בְּאִסּוּר הַמַּאֲכָלִים מִיתָה כְּלָל. וְהַטַּעַם בִּהְיוֹת הָעֳנָשִׁין הַגְּדוֹלִים כְּמִיתַת בֵּית דִּין וְהַכָּרֵת בְּעִנְיְנֵי הַבְּעִילָה, מִפְּנֵי שֶׁגִּלּוּי הָעֲרָיוֹת דָּבָר נִמְאָס מְאֹד אֵצֶל הַתּוֹרָה, כַּנִּזְכָּר בְּזֹאת הַפָּרָשָׁה וּבִמְקוֹמוֹת רַבִּים בַּכָּתוּב, וַחֲכָמִים מַזְכִּירִין לְעוֹלָם (סנהדרין עד ועוד), עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, יַזְכִּירוּ אוֹתָהּ אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה וְקֹדֶם שְׁפִיכוּת דָּמִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין קו), אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא. וְיֵשׁ לָעִנְיָן סוֹד גָּדוֹל בְּסוֹד הַיְּצִירָה. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג מא), בַּעֲבוּר הֱיוֹת יֵצֶר הָאָדָם גָּדוֹל בְּעִנְיַן הַמִּשְׁגָּל, וְהַתַּאֲוָה בּוֹ רַבָּה, וְהַדְּבָרִים שֶׁהֵם רַבֵּי הַמִּכְשׁוֹלוֹת צְרִיכִים עֹנֶשׁ גָּדוֹל לְיַסֵּר אוֹתָם. וְגַם זֶה אֱמֶת: