רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יח · פסוק יט
וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ אָסַר הַכָּתוּב הַנִּדָּה מִפְּנֵי טַעַם שֶׁהִזְכַּרְתִּי (רמב"ן על ויקרא י"ח:ו'), שֶׁלֹּא הִתִּירָה הַתּוֹרָה הַמִּשְׁכָּב רַק לְקִיּוּם הַזֶּרַע, וְהִנֵּה הַוָּלָד נוֹצָר מִדַּם הָאִשָּׁה כֻּלּוֹ אוֹ רֻבּוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי כְּבָר (רמב"ן על ויקרא י"ב:ב'), וּמִדַּם הַנִּדּוּת לֹא יִהְיֶה נוֹצָר כְּלָל, וְאֵיךְ יַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ וָלָד וְהוּא סַם הַמָּוֶת יָמִית כָּל בַּעַל חַיִּים שֶׁיִּשְׁתֶּה אוֹתוֹ אוֹ יֹאכְלֶנּוּ. וְהִנֵּה בִּהְיוֹת בָּרֶחֶם דַּם נִדָּה הַרְבֵּה לֹא תִּתְעַבֵּר מִמֶּנּוּ, כִּי לֹא יוֹצֵר כְּלָל, וְאַף אִם תִּתְעַבֵּר מִדָּם אַחֵר וְיִהְיֶה נִזּוֹן מִזֶּה, הוּא יְמִיתֶנּוּ. וּכְבָר הִזְכִּירוּ הָרוֹפְאִים עוֹד שֶׁאִם יִהְיֶה נִזּוֹן מִדָּם מְשֻׁבָּח, וְכָל מְזוֹנוֹ מִדָּם טוֹב אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּקַּע בְּתוֹכוֹ מִדַּם הַנִּדּוּת, יַחְמִיץ אוֹתוֹ וְיוֹלִיד בַּוָּלָד שְׁחִין וַאֲבַעְבּוּעוֹת לְמִינֵיהֶם. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (תנחומא מצורע א) אִם יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ בְּגוּפוֹ קְצָת יִהְיֶה הַוָּלָד מְצֹרָע. וּמִכָּל הַפָּנִים הָאֵלּוּ רָאוּי שֶׁתַּרְחִיק הַתּוֹרָה מִשְׁכַּב הַנִּדָּה. וְעוֹד הִגִּידוּ בּוֹ נִסָּיוֹן אֲמִתִּי, וְהוּא מִמִּפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים בַּתּוֹלָדָה, כִּי הַנִּדָּה בִּתְחִלַּת זֹבָהּ אִם תַּבִּיט בְּמַרְאָה שֶׁל בַּרְזֶל הַבָּהִיר וְתַאֲרִיךְ לִרְאוֹת בָּהּ, יֵרָאוּ בַּמַּרְאָה טִפּוֹת אֲדֻמּוֹת כְּטִפּוֹת דָּם, כִּי הַטֶּבַע הָרַע הַמַּזִּיק שֶׁבָּהּ תּוֹלִיד גְּנַאי, וְרֹעַ הָאֲוִיר יִדְבַּק בַּמַּרְאָה. וְהִנֵּה הִיא כְּאֶפְעֶה הַמֵּמִית בְּהַבָּטָתוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁתַּזִּיק לַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ, אֲשֶׁר תְּדַבֵּק גּוּפָהּ וּמַחְשַׁבְתָּהּ בּוֹ וּבְמַחְשַׁבְתּוֹ, וּלְכָךְ גָּזַר עָלָיו הַכָּתוּב (ויקרא ט"ו:כ"ד) "וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו", כִּי רָעָתָהּ רֹעַ מִתְדַּבֵּק. וְהוּא שֶׁאָמַר "בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ", וְיֹאמַר "טֻמְאַת הַנִּדָּה" (יחזקאל לו יז), כִּי יַזְכִּיר בָּהּ לְעוֹלָם טֻמְאָה, שֶׁהִיא כַּשֶּׁרֶץ וְכָאִישׁ הַמְּצֹרָע שֶׁטֻּמְאָה לָהֶם בְּגוּפָם. וְיִתָּכֵן שֶׁזֶּהוּ טַעַם "אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ" (ויקרא כ':י"ח), כִּי הַמָּקוֹר הַמָּשְׁחָת הַהוּא רָאוּי לְהִסָּתֵם, לֹא שֶׁיִּגָּלֶה וְיִשְׁאֲבוּ מִמֶּנּוּ מַיִם הָרָעִים הַמַּזִּיקִים מְאֹד. וְהִנֵּה נֶאֱסַר לְזֶרַע הַקֹּדֶשׁ כָּל יְמֵי טֻמְאָתָהּ עַד שֶׁתִּטְבֹּל בַּמַּיִם, כִּי אָז תִּטְהַר גַּם בְּמַחְשַׁבְתָּהּ וְתִהְיֶה נְקִיָּה לְגַמְרֵי: