רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יז · פסוק יא
כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב הַזֶּה שֶׁיֹּאמַר שֶׁיֵּאָסֵר לָנוּ הַדָּם מִפְּנֵי שֶׁנְּתָנוֹ לָנוּ לִהְיוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ וְהוּא חֵלֶק הַשֵּׁם, כְּטַעַם הַחֵלֶב. וְאִם נַקְשֶׁה, לָמָּה אָסַר דַּם הַחַיָּה וְהָעוֹף אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב, נִדְחֶה אֶת הַשּׁוֹאֵל שֶׁרָצָה לְהַרְחִיקֵנוּ מִכָּל דָּם שֶׁלֹּא נִשְׁגֶּה בּוֹ, אע"פ שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵן בַּחֵלֶב, כִּי נִכָּר הוּא. וְהָרַב כָּתַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג מו) כִּי הָיוּ הַכַּשְׂדִּים מוֹאֲסִים הַדָּם וְיַחְשְׁבוּהוּ לָהֶם לְטֻמְאָה, אֲבָל יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ הָרוֹצִים לְהִתְחַבֵּר לַשֵּׁדִים וּלְהִנָּבֵא מֵהֶם הָעֲתִידוֹת, וְהַתּוֹרָה תְּכַוֵּן לְעוֹלָם לַהֲרֹס בִּנְיְנֵי סִכְלוּתָם בְּהִפּוּךְ מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם, וּלְכָךְ אָסְרָה הַדָּם בַּאֲכִילָה וּבָחֲרָה בּוֹ לְהִטַּהֵר בַּהַזָּאוֹת וּלְזָרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפָּרָה. וּלְכָךְ אָמַר (ויקרא י"ז:י') "וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם" כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּנוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ (ויקרא כ':ו') שֶׁהוּא מֵבִיא לְמִין מִמִּינֵי ע"ז, כִּי לֹא נֶאֱמַר כֵּן בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְאֵלּוּ דְּבָרִים מְיֻשָּׁבִים, אֲבָל הַכְּתוּבִים לֹא יוֹרוּ כֵן, שֶׁהֵם יֹאמְרוּ תָּמִיד בְּטַעַם הָאִסּוּר "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ" (ויקרא י"ז:י"ד), "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא" (ויקרא י"ז:י"א), וְהֶחְזִיר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים יב כג) "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר". וְהָרָאוּי שֶׁנְּפָרֵשׁ בְּטַעַם אִסּוּרוֹ, כִּי הַשֵּׁם בָּרָא כָּל הַנִּבְרָאִים הַתַּחְתּוֹנִים לְצֹרֶךְ הָאָדָם, כִּי הוּא לְבַדּוֹ בָּהֶם מַכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, וְאַף ע"פ כֵן לֹא הִתִּיר לָהֶם בַּאֲכִילָה מִתְּחִלָּה רַק הַצּוֹמֵחַ, לֹא בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ, כַּאֲשֶׁר בָּא בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א כט) "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע" וגו'. וְכַאֲשֶׁר הָיָה בַּמַּבּוּל שֶׁנִּצּוֹלוֹ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל נֹחַ וְהִקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן וְהָיָה לְרָצוֹן לוֹ, הִתִּיר לָהֶם הַשְּׁחִיטָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם ט ג) "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל", כִּי חַיּוּתָם בַּעֲבוּר הָאָדָם. וְהִנֵּה הִתִּיר גּוּפָם אֲשֶׁר הוּא חַי בַּעֲבוּר הָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה לַהֲנָאָתוֹ וּלְצָרְכּוֹ שֶׁל אָדָם, וְשֶׁתִּהְיֶה הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּהֶם לְכַפָּרָה לָאָדָם בַּקְּרֵבִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, לֹא שֶׁיֹּאכְלוּהוּ, כִּי אֵין רָאוּי לְבַעַל נֶפֶשׁ שֶׁיֹּאכַל נֶפֶשׁ, כִּי הַנְּפָשׁוֹת כֻּלָּן לָאֵל הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וּכְנֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה לוֹ הֵנָּה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל (קהלת ג יט). וְעַל הַדֶּרֶךְ שֶׁיִּרְאוּהוּ חוֹקְרֵי הַיְּוָנִים, מִן הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל הִתְנוֹצֵץ זִיו וְזֹהַר צַח מְאֹד וּבָהִיר, וּמִמֶּנּוּ יָצָא נִיצוֹץ נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה, וְהִנֵּה הִיא נֶפֶשׁ גְּמוּרָה בְּצַד מִן הַפָּנִים, וּלְכָךְ יֵשׁ בָּהּ דַּעַת לִבְרֹחַ מִן הַנֶּזֶק וְלָלֶכֶת אַחֲרֵי הַנָּאוֹת לָהּ, וְהֶכֵּר בָּרְגִילִים וְאַהֲבָה לָהֶם, כְּאַהֲבַת הַכְּלָבִים לְבַעֲלֵיהֶן וְהֶכֵּר מֻפְלָא בְּאַנְשֵׁי בֵּית בַּעֲלֵיהֶם, וְכֵן לַיּוֹנִים דַּעַת וְהַכָּרָה. מִן הַיָּדוּעַ עוֹד כִּי הַנֶּאֱכָל יָשׁוּב בְּגוּף הָאוֹכֵל וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, וְאִם יֹאכַל אָדָם נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר וְהוּא יִתְחַבֵּר בְּדָמוֹ וְהָיוּ לַאֲחָדִים בַּלֵּב, תִּהְיֶה עֹבִי וְגַסּוּת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְתָשׁוּב קָרוֹב לְטֶבַע הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית אֲשֶׁר בַּנֶּאֱכָל, כִּי הַדָּם לֹא יִצְטָרֵךְ עִכּוּל כִּשְׁאָר הַנֶּאֱכָלִים שֶׁיִּשְׁתַּנּוּ בְּעִכּוּלָם, וְיִתָּלֶה בּוֹ נֶפֶשׁ הָאָדָם בְּדַם בְּהֵמָה, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (שם שם כא) "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ". וּלְכָךְ אָמַר (ויקרא י"ז:י"ד) "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא", כִּי לְכָל בָּשָׂר בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה נֶפֶשׁ בַּדָּם, וְאֵין רָאוּי לְעָרֵב הַנֶּפֶשׁ הַנִּכְרֶתֶת בַּנֶּפֶשׁ הַקַּיֶּמֶת, אֲבָל תִּהְיֶה לָהּ כַּפָּרָה עַל הַמִּזְבֵּחַ לְרָצוֹן לִפְנֵי ה'. וְזֶה טַעַם "עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", בַּעֲבוּר שֶׁהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ וְאֵין רָאוּי שֶׁתֹּאכַל הַנֶּפֶשׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ, וַאֲנִי חָמַלְתִּי עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם וּנְתַתִּיו לָהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁתִּהְיֶה נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה מְכַפֶּרֶת עַל נַפְשׁוֹ. וְשָׁנוּ בְּסִפְרֵי (ראה עו), "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם" (דברים יב כג), רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַגִּיד שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בַּדָּם וכו', "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" (שם), לְהַגִּיד מָה גָּרַם, "וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" (שם) זֶה אֵבֶר מִן הַחַי. זֶה רֶמֶז וּרְאָיָה לְמָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וּלְכָךְ צִוָּה עוֹד (ויקרא י"ז:י"ג) לְכַסּוֹת כָּל דָּם בַּחַיָּה וּבָעוֹף, כִּי לֹא יִתְקָרֵב דָּמָם עַל הַמִּזְבֵּחַ, כִּי גַּם בָּעוֹפוֹת לֹא יִקְרַב מֵהֶם רַק שְׁנֵי מִינִין בִּלְבַד, וְגַם הֵם אֵינָם נִשְׁחָטִים, אֲבָל בַּבְּהֵמוֹת רֹב הַמְּצוּיִים נִשְׁחָטִים לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְדָמָם לְכַפֵּר, וְאֵין רָאוּי לְכַסּוֹתוֹ. וְלֹא חָשַׁשׁ לְכַסּוֹת דַּם הַחֻלִּין בִּבְהֵמָה כִּי אֵין חֻלִּין בַּמִּדְבָּר, וְגַם אַחֲרֵי כֵן עַל הָרֹב יְצַוֶּה: