רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יד · פסוק נד
זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת הוּא צָרַעַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה, וְהִזְכִּירָם בְּכָאן תְּחִלָּה מִפְּנֵי תְּדִירוּתָן, וְאַחֲרֵי כֵן הִזְכִּיר הַנֶּתֶק שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָצוּי, וְאַחֲרֵי כֵן הִזְכִּיר צָרַעַת הַבֶּגֶד וְהַבַּיִת, וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר "וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת", הֵם הַנְּגָעִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁפָּתַח בָּהֶם (ויקרא י"ג:ב') "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ" וְגוֹ'. וּבְכָל מָקוֹם יְאַחֵר הַבַּהֶרֶת בַּעֲבוּר שֶׁהִיא הָעַזָּה וְהַקָּשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן: