אור ברסלב
רמב"ן על ויקרא פרק יא › פסוק ג

רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]

פרק יא · פסוק ג

פסוק ב

כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה - טַעַם הַכָּתוּב הַזֶּה שֶׁכָּל בְּהֵמָה שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ שְׁנֵי הַסִּימָנִין הַלָּלוּ תֹּאכְלוּ, אֲבָל לֹא תֹּאכְלוּ בְּאֶחָד מֵהֶם. וְהָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר כֵּן בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁפֵּרַט הַגָּמָל וְהַשָּׁפָן וְהָאַרְנֶבֶת בַּגֵּרָה וְהַחֲזִיר בַּפַּרְסָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֲחֵרִים בָּעוֹלָם בַּסִּימָן הָאֶחָד לְבַדּוֹ. וְחָזַר וְאָמַר (ויקרא י"א:ח') "מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ" לְלָאו. וְכָתַב רַשִׁ"י: אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ, שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם סִימָן טָהֳרָה מִנַּיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: מַה אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קְצָת סִימָנֵי טָהֳרָה אֲסוּרוֹת וְכוּ'. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (פרק ג ב): מַה אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סִימָנֵי טָהֳרָה הֲרֵי הֵם בְּלֹא תַּעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתָם, שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן טָהֳרָה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא בְּלֹא תַּעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתָהּ? נִמְצְאוּ הַגָּמָל וְהַשָּׁפָן וְהָאַרְנֶבֶת וְהַחֲזִיר מִן הַכָּתוּב, וּשְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה מִקַּל וָחֹמֶר. נִמְצֵאת מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלָּהֶן מִן הַכָּתוּב, מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִקַּל וָחֹמֶר. עַד כָּאן הַבָּרַיְתָא. אֲבָל לְפִי דַּעְתִּי אֵינָהּ עוֹלָה כַּהֹגֶן לְפִי סוּגְיוֹת הַתַּלְמוּד, שֶׁאִם כֵּן לֹא יְהֵא לוֹקֶה עַל שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִדִּין קַל וָחֹמֶר, שֶׁאֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין. וְכָךְ אָמְרוּ בַּאֲחוֹתוֹ שֶׁאָסַר הַכָּתוּב אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ (ויקרא כ':י"ז), וְהֻצְרַךְ לְרַבּוֹת בַּכָּתוּב אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה בְּקַל וָחֹמֶר וְיֵשׁ בָּהּ שֵׁם שְׁתֵּיהֶן, לוֹמַר שֶׁאֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין, כִּדְאִיתָא בִּיבָמוֹת בְּפֶרֶק כֵּיצַד (כב). אֲבָל הַבָּרַיְתָא הַזּוֹ אוֹ שֶׁהִיא שְׁנוּיָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (סנהדרין נ"ד), אוֹ שֶׁאֵינָהּ מְתָרַצְתָּא. וְהַטַּעַם בְּמַלְקוּת שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּאִסּוּר הַשָּׁפָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַפְרִיס פַּרְסָה, וּבַחֲזִיר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה גֵּרָה. אִם כֵּן, כָּל שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה גֵּרָה וּמַפְרִיס פַּרְסָה הוּא בְּשֵׁם הָאִסּוּר הַזֶּה, אֵין צֹרֶךְ לְקַל וָחֹמֶר כְּלָל.

אוֹתָהּ תֹּאכֵלוּ - וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה. וַהֲלֹא בְּאַזְהָרָה הִיא? אֶלָּא לַעֲבֹר עָלֶיהָ בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא י"א:ג'). וְכָךְ הִיא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרק ג א). וְהָרַב רַבִּי מֹשֶׁה אָמַר (הלכות מאכלות אסורות פרק ב' הלכה ג') שֶׁהוּא לְמַעֵט בְּשַׂר הָאָדָם: "אוֹתָהּ תֹּאכֵלוּ" וְלֹא אָדָם, וּבְשָׂרוֹ וַחֲלָבוֹ בַּעֲשֵׂה. וְלֹא מָצִינוּ שֶׁיִּדָּרֵשׁ כֵּן לְרַבּוֹתֵינוּ. וְשֶׁמָּא חָשַׁב זֶה מִמַּה שֶׁשָּׁנִינוּ שָׁם בְּת"כ (פרק ד ד): יָכוֹל אַף בְּשַׂר מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם וַחֲלֵב מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם יִהְיוּ בְּלֹא תַּעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתָן? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֶה לֹא תֹאכְלוּ" - זֶה בְּלֹא תַּעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ, וְאֵין בְּשַׂר מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם וַחֲלֵב מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם בְּלֹא תַּעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתָן. וְיָדוּן הָרַב מִזֶּה שֶׁאֵינוֹ בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אֲבָל הוּא בַּעֲשֵׂה, וּדְרָשׁוֹ מִן הַכָּתוּב "אוֹתָהּ תֹּאכֵלוּ". וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁבְּפֵרוּשׁ אָמְרוּ חֲכָמִים (כריתות כא) בְּדַם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם וַחֲלֵב מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם שֶׁאֲפִלּוּ מִצְוַת פְּרֹשׁ מִדִּבְרֵיהֶם אֵין בּוֹ. וְאִם הָיָה בְּשָׂרוֹ אָסוּר, כָּל הַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא טָמֵא (בכורות ה). וְדַם הַשֶּׁרֶץ וְדַם הָאָדָם מִעֲטוּ אוֹתָן חֲכָמִים מֵאִסּוּר דָּם, וְאָמְרוּ (שם): דַּם הַשֶּׁרֶץ כִּבְשָׂרוֹ, וְלוֹקֶה עָלָיו מִשּׁוּם שֶׁרֶץ שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם דָּם, וַעֲשָׂאוּהוּ כַּבָּשָׂר. אֲבָל מָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינָן בְּלֹא תַּעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתָן, לוֹמַר שֶׁלֹּא נִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ וְהֵן מֻתָּרִין. אֲבָל לְפִי דַּעְתִּי יִהְיֶה זֶה בְּבָשָׂר מִן הַחַי, אֲבָל הַמֵּת לָמְדוּ בּוֹ (עבודה זרה כט) מִגְּזֵרָה שָׁוָה מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה.

תוכן העניינים

רמב"ן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה