רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק י · פסוק טז
שְׂעִיר הַחַטָּאת - שְׂעִיר מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּשְׁלֹשָׁה שְׂעִירִים קָרְבוּ בּוֹ בַּיּוֹם: "קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת" (ויקרא ט':ג'), וּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן (במדבר ז' טז), וּשְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ (שם כח טו). וּמִכֻּלָּם לֹא נִשְׂרַף אֶלָּא זֶה. וְנֶחְלְקוּ בַּדָּבָר חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ אוֹמְרִים מִפְּנֵי טֻמְאָה שֶׁנָּגְעָה בּוֹ נִשְׂרַף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרַף. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא י':ט"ז). וְעַל דַּעַת הָאוֹמֵר מִפְּנֵי טֻמְאָה נִשְׂרַף, כָּתַב הָרַב בַּפָּסוּק "וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם" (ויקרא י':י"ט): הַיּוֹם אָסוּר, אֲבָל אֲנִינוּת לַיְלָה מֻתָּר, שֶׁאֵין אוֹנֵן אֶלָּא יוֹם קְבוּרָה. כִּי לְפִי זֶה, אִם מִפְּנֵי אֲנִינוּת הָיָה לָהֶם לְאָכְלוֹ בָּעֶרֶב, אֶלָּא קָסָבַר אֲנִינוּת לַיְלָה דְּאוֹרַיְתָא.