רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק טז · פסוק כג
וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמוֹ שֶׁל מִקְרָא זֶה, וְנָתְנוּ טַעַם לְדִבְרֵיהֶם בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא ל"ב) וְאָמְרוּ, כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ נֶאֶמְרָה עַל הַסֵּדֶר חוּץ מִבִּיאָה זוֹ, שֶׁהִיא אַחַר עֲשִֹיַּת עוֹלָתוֹ וְעוֹלַת הָעָם וְהַקְטָרַת אֵמוּרֵי פַּר וְשָֹעִיר שֶׁנַּעֲשִׂין בַּחוּץ בְּבִגְדֵי זָהָב, וְטוֹבֵל וּמְקַדֵּשׁ וּפוֹשְׁטָן וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן, וּבָא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה שֶׁהִקְטִיר בָּהּ אֶת הַקְּטֹרֶת לִפְנַי לִפְנִים, וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אַחַר שֶׁהוֹצִיאָם וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא ט"ז:כ"ג). וּבֶאֱמֶת שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה אוֹמֵר לָנוּ דָּרְשֵׁנִי, שֶׁלֹּא יִתָּכֵן בְּשׁוּם פָּנִים שֶׁיְּצַוֶּה שֶׁיָּבֹא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְלֹא דָּבָר, רַק לִפְשֹׁט שָׁם בְּגָדָיו וְלִהְיוֹתוֹ עָרֹם בְּהֵיכַל ה' וּלְהַנִּיחָם שָׁם לְרִקָּבוֹן. אֲבָל עַל כָּרְחֵנוּ "וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" לַעֲבֹד עֲבוֹדָה לֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּירָהּ, וְהִיא הוֹצָאַת הַכַּף וְהַמַּחְתָּה. וְטַעַם הַכָּתוּב כִּי הִזְכִּיר בַּתְּחִלָּה "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת" (ויקרא ט"ז:י"ג), לוֹמַר שֶׁיִּתֵּן הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ עַד שֶׁיַּעֲלֶה עֲנַן הַקְּטֹרֶת וְיֵצֵא מִיָּד, וְהִנִּיחַ הַכַּף וְהַמַּחְתָּה שָׁם, וְעַל כָּל פָּנִים יִצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא. וּלְכָךְ אָמַר "וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד", לָבֹא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת לְמָה שֶׁהִנִּיחַ שָׁם. וְהִנֵּה הַפָּרָשָׁה לֹא הִזְכִּירָה כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה הַכֹּהֵן בַּתְּחִלָּה בְּבִגְדֵי זָהָב, כְּגוֹן תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, אֲבָל הִתְחִילָה בַּעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי לָבָן, וְסִדְרָה הַפָּרָשָׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶם קְטֹרֶת שֶׁלִּפְנַי לִפְנִים וּפַר שָׂעִיר הַפְּנִימִי וְעִנְיַן הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְכָל זֶה עָשׂוּי בְּסֵדֶר אֶחָד, וְלֹא נִשְׁאַר לַעֲשׂוֹת בַּבְּגָדִים הָאֵלּוּ לְבַד הוֹצָאַת הַכַּף וְהַמַּחְתָּה. וְדֶרֶךְ הַכְּתוּבִים בְּכָל מָקוֹם לְהַשְׁלִים הָעִנְיָן אֲשֶׁר הִתְחִיל בּוֹ, אע"פ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת עִנְיָן מְאֻחָר לְמָה שֶׁיַּזְכִּיר אַחַר כֵּן. וּלְכָךְ אָמַר "וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" בַּבְּגָדִים הָאֵלֶּה, לְהַשְׁלִים עֲבוֹדוֹתָיו בָּהֶם, וְהִיא הוֹצָאַת הַכַּף וְהַמַּחְתָּה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם. וּפָשַׁט אַחֲרֵי צֵאתוֹ אֶת בְּגָדָיו אֲשֶׁר לָבַשׁ בַּבֹּקֶר בָּעֵת בֹּאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ, וְהִנִּיחָם שָׁם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יַפְשִׁיטֵם, לְלַמֵּד שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ אוֹתָם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְהִנֵּה נִשְׁלַם כָּל הַנַּעֲשֶׂה בְּבִגְדֵי לָבָן בְּכָל הַיּוֹם בְּסֵדֶר אֶחָד. וְחָזַר וְאָמַר "וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם וְגוֹ' וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו" הַיְּדוּעִים לוֹ, שֶׁבָּהֶם יַעֲבֹד כָּל הַשָּׁנָה, לְלַמֵּד שֶׁהוּא טָעוּן טְבִילָה בֵּין בְּגָדִים לִבְגָדִים, וְאָמַר "וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ", כִּי כָל הַנַּעֲשֶׂה קֹדֶם לָזֶה בְּבִגְדֵי הַלָּבָן הַכֹּל מַעֲשֵׂה פְּנִים, וְאֵילוֹ וְאֵיל הָעָם שֶׁיַּזְכִּיר הֵם נַעֲשִׂים עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. וְהִנֵּה הִזְכִּירָה הַפָּרָשָׁה (ויקרא ט"ז:ד') הַלְּבִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל בִּגְדֵי הַלָּבָן וְהִצְרִיךְ בָּהּ טְבִילָה, וְהִזְכִּירָה (ויקרא ט"ז:כ"ד) הַפְּשִׁיטָה הָאַחֲרוֹנָה וְהִצְרִיךְ בָּהּ טְבִילָה, וְלָמַדְנוּ שֶׁהוּא טָעוּן טְבִילָה בְּכָל חֲלִיפוֹת בְּגָדִים. וְעַל דַּעַת רַשִׁ"י תִּהְיֶה הַטְּבִילָה הַזֹּאת שֶׁל הוֹצָאַת כַּף וּמַחְתָּה אַחֲרֵי אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם, בֵּין הַמּוּסָפִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְכֵן דַּעַת כָּל הַגְּאוֹנִים, וְכֵן יֵרָאֶה מִן הַבָּרַיְתָא הַשְּׁנוּיָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרק ו ה) כִּפְשׁוּטָהּ. אֲבָל אָנוּ מָצָאנוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (יומא פ"ז ה"ב), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הַכֹּל מוֹדִים בְּהוֹצָאַת הַכַּף וְהַמַּחְתָּה שֶׁהִיא לְאַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְכֵן כָּתַב הָרַב ר' מֹשֶׁה (הל' עבודת יום הכפורים פ"ב ה"ב), וְכֵן הַסֵּדֶר הַשָּׁנוּי בְּמִשְׁנָתֵנוּ (יומא ע), קִדֵּשׁ וּפָשַׁט וְיָרַד וְטָבַל, הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב, נִכְנַס לְהַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת. אֶלָּא כָּךְ הוּא הַסֵּדֶר: סֵדֶר הַיּוֹם בְּבִגְדֵי לָבָן, וְאֵילוֹ וְאֵיל הָעָם וְהַמּוּסָפִין וְאֵמוּרֵי הַחַטָּאת וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּבִגְדֵי זָהָב בִּטְבִילָה שְׁלִישִׁית, וְהוֹצָאַת כַּף וּמַחְתָּה בְּבִגְדֵי לָבָן בִּטְבִילָה רְבִיעִית, קְטֹרֶת חֲבִתִּים וּנְסָכִים וְנֵרוֹת בְּבִגְדֵי זָהָב בִּטְבִילָה חֲמִישִׁית. וְהַטַּעַם בָּזֶה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ עֲבוֹדָה, וְאִחֲרוּ אוֹתָהּ לְאַחַר כָּל מַעֲשֵׂה הַיּוֹם וּבִלְבַד שֶׁנְּקַיֵּם בָּהּ חָמֵשׁ טְבִילוֹת. וּלְכָךְ הִפְסִיק בְּסֵדֶר הַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּמוֹצִיאִין כַּף וּמַחְתָּה בֵּין הַתָּמִיד לִקְטֹרֶת: