רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק טז · פסוק א
טַעַם אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן כִּי מִיָּד כַּאֲשֶׁר מֵתוּ בָּנָיו הִזְהִיר אֶת אַהֲרֹן מִן הַיַּיִן וּמִן הַשֵּׁכָר שֶׁלֹּא יָמוּת (לעיל י ח ט), וְאָמַר עוֹד לְמֹשֶׁה שֶׁיַּזְהִיר אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת בְּקָרְבָתוֹ לִפְנֵי ה'. וְהַקָּרוֹב שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לְמִיתָתָם, כִּי בּוֹ בַּיּוֹם אוֹנֵן הָיָה וְאֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה מִתּוֹךְ עַצְבוּת (שבת ל), וְאַזְהָרַת הַיַּיִן הַדִּבּוּר לְאַהֲרֹן הָיָה, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה גַּם זֹאת הַמִּצְוָה לְמֹשֶׁה, אֲבָל הִקְדִּים הַכָּתוּב הָאַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם (ויקרא ט"ו:ל"א) וְאַחֲרֵי כֵן כָּתַב אַזְהָרַת הַיָּחִיד. וְעַל דַּעְתִּי כָּל הַתּוֹרָה כַּסֵּדֶר, שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם יְאַחֵר הַמֻּקְדָּם יְפָרֵשׁ בּוֹ, כְּגוֹן "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי" (ויקרא כ"ה:א') בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וּכְגוֹן "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ז א) בַּסֵּפֶר הַשֵּׁנִי, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּלְכָךְ אָמַר בְּכָאן "אַחֲרֵי מוֹת", לְהוֹדִיעַ כִּי הָיָה זֶה אַחֲרֵי מוֹתָם מִיָּד. וְעַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (תו"כ פרשה א ג) שֶׁאָמְרוּ, שֶׁלֹּא תָּמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי, זֶה זֵרְזוֹ יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, יִהְיֶה טַעַם הַכָּתוּב שֶׁאָמַר הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אַחֲרֵי שֶׁמֵּתוּ שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה', אֱמֹר אֵלָיו שֶׁלֹּא יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָמוּת: