רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ט · פסוק יט
וְהַמְּכַסֶּה חֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא ט':י"ט). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי לָמָּה יַזְכִּיר הַחֵלֶב הַזֶּה וְלֹא יַזְכִּיר הַחֲלָבִים הָאֲחֵרִים. אֲבָל עַל דַּעְתִּי "הַמְכַסֶּה" שֵׁם לְכֻלָּם, כִּי כָּל חֵלֶב שֶׁיִּקְרַב לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הוּא מְכַסֶּה, כִּי הָאֶחָד חֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְהַשֵּׁנִי כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְגַם הוּא מְכַסֶּה, וְהַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַכְּלָיוֹת יְכַסֶּה עֲלֵיהֶן, וְכֵן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (חולין צג) חֵלֶב שֶׁהַבָּשָׂר חוֹפֶה אוֹתוֹ מֻתָּר, שֶׁעַל הַכְּסָלִים אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּסָלִים. וְהִנֵּה הַכָּתוּב הַזֶּה נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה, "וַיַּמְצִאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֵלָיו אֶת הַדָּם" שֶׁל שׁוֹר וְאַיִל הַנִּזְכָּרִים, "וְאֶת הַחֲלָבִים מִן הַשּׁוֹר", אֲבָל מִן הָאַיִל הִמְצִיאוּ אֵלָיו הָאַלְיָה וְהַחֵלֶב, וּמִשְּׁנֵיהֶם הַכְּלָיוֹת וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד. וְאָמַר וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת כִּי הָאַלְיָה וְהַכְּלָיוֹת וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד יִתְּנוּ לְמַטָּה וְהַחֲלָבִים עֲלֵיהֶן, וְהַכֹּל עַל הֶחָזוֹת. וְהִנֵּה הַחֲלָבִים לְבַדָּם יֵרָאוּ לְמַעְלָה, וְהוּא דֶּרֶךְ כָּבוֹד בַּהַקְטָרָה: