רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ו · פסוק ג
וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד הִיא הַכֻּתֹּנֶת, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "מִדּוֹ", שֶׁתְּהֵא כְּמִדָּתוֹ. עַל בְּשָׂרוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינְתַיִם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא ו':ג'). וְהִנֵּה תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן צְרִיכָה בִּגְדֵי כְּהֻנָּה וְאֵין עֲבוֹדָה בִּשְׁנֵי הַבְּגָדִים מֵהֶם, אֲבָל הִזְכִּיר אֵלֶּה הַשְּׁנַיִם לְדָבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהֶם כָּאן, לוֹמַר שֶׁתְּהֵא הַכֻּתֹּנֶת כְּמִדָּתוֹ, וְהָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁאִם הָיוּ מְסֻלָּקִין, קְצָרִים וְאֵינָן מַגִּיעִין עַד רַגְלָיו וְעָבַד בָּהֶן עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, וְלִמֵּד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּינוֹ וְלֹא בֵּין הַמִּכְנָסַיִם לִבְשָׂרוֹ כְּלוּם, וְהוּא הַדִּין שֶׁצְּרִיכָה כָּל בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, כִּי כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁהִיא צְרִיכָה בְּגָדִים לָמַדְנוּ שֶׁהִיא צְרִיכָה אַרְבָּעָה לְהֶדְיוֹט וּשְׁמֹנֶה לְכֹהֵן גָּדוֹל. וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא בְּפֶרֶק שֵׁנִי (כג) וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים (צו ב א), מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "יִלְבָּשׁ", לְהָבִיא אֶת הַמִּצְנֶפֶת וְאֶת הָאַבְנֵט. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על ויקרא ו':ג') תִּרְגֵּם "מִדּוֹ" - "לְבוּשִׁין", וְנִרְאֶה כִּי אֶצְלוֹ "מִדּוֹ" - שֵׁם יִכְלֹל כָּל בְּגָדָיו, כְּאִלּוּ אָמַר וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן בִּגְדֵי בַּד, וְכֵן "מַדָּיו קְרוּעִים" (שמואל א ד יב), "שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו" (תהלים קלג ב), עַל פִּי מַלְבּוּשָׁיו, "חָגוּר מִדּוֹ לְבוּשׁוֹ" (שמואל ב כ ח), וְיִהְיֶה זֶה כְּדַעַת הָאוֹמֵר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל (יומא יב):