רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ה · פסוק א
וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אֵינָם שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים, כִּי אֵין עֵד בְּלֹא רְאִיָּה וּבְלֹא יְדִיעָה, אֲבָל יֹאמַר אִם שָׁמַע קוֹל אָלָה שֶׁנָּשְׂאוּ עָלָיו לְהַאֲלוֹתוֹ בְּדָבָר שֶׁהוּא עֵד, בֵּין בִּרְאִיָּה בֵּין בִּידִיעָה, אִם לֹא יַגִּיד יֵשׁ עָלָיו עָוֹן. וְהִנֵּה לֹא יִתְחַיֵּב בַּקָּרְבָּן הַזֶּה אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ עֵדוּת שֶׁיִּזְכֶּה מִמֶּנּוּ הַמַּשְׁבִּיעַ בְּדִינוֹ, וּלְכָךְ פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבועות לג) כִּי יֵשׁ עֵדוּת שֶׁתּוֹעִיל בִּרְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה וְיֵשׁ שֶׁתּוֹעִיל בִּידִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה, כֵּיצַד, מָנֶה מָנִיתִי לְךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְטוֹעֵן לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, יָבוֹאוּ וְיָעִידוּ, זוֹ הִיא רְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה. מָנֶה הוֹדֵיתָ לִי בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, יָבוֹאוּ וְיָעִידוּ, זוֹ הִיא יְדִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵין צָרִיךְ לִרְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה, אֲבָל "אוֹ רָאָה" שֶׁהוּא רָאָה הַהַלְוָאָה אוֹ הַמִּקָּח לְגַמְרֵי, "אוֹ יָדַע" שֶׁשָּׁמַע אוֹתָם מוֹדִים בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא בִּפְנֵי עֵדִים וְלֹא רָאָה הַמַּעֲשֶׂה. וְלֹא אָמַר כָּאן "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ" כִּי הוּא חַיָּב בְּמֵזִיד אוֹ בְּשִׁגְגַת הַשְּׁבוּעָה עִם זְדוֹן הָעֵדוּת, אֲבָל אִם הָיָה שָׁכוּחַ בָּעֵדוּת בִּשְׁעַת שְׁבוּעָה אֵין עָלָיו כְּלוּם: