רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לד · פסוק יא
וְטַעַם לְכָל הָאֹתֹת, דָּבֵק עִם וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה לְכָל הָאֹתוֹת, אוֹ יֹאמַר שֶׁיְּדָעוֹ הַשֵּׁם פָּנִים אֶל פָּנִים בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים שֶׁכֻּלָּם נַעֲשׂוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ד':ל"ז) וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על דברים י"ג:ב') כִּי הָאֹתוֹת הֵם הַדְּבָרִים שֶׁהִזְהִיר בָּהֶם בַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה (שמות ח יט), וְיֹאמַר עַל כָּל הַדָּבָר שֶׁיַּקְדִּים הַנָּבִיא לֵאמֹר כֵּן יָבוֹא וְיֶאֱתֶה לֶעָתִיד, וְהַמּוֹפְתִים הֵם הַדְּבָרִים שֶׁיֵּעָשׂוּ בְּשִׁנּוּי הַתּוֹלָדוֹת, כְּמוֹ הַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ (שם ז ט). וְהִנֵּה גַּם לִשְׁאָר הַנְּבִיאִים נַעֲשׂוּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, כְּאֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע שֶׁעָשׂוּ מוֹפְתִים רַבִּים, אֲבָל הַהַפְלָגָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בָּהֶם אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ, כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם הָיוּ עוֹשִׂים נִסִּים עַל יְדֵי תְּפִלָּה, כַּחַמָּה לִיהוֹשֻׁעַ, וּבֶן הַצָּרְפִית, וַעֲצִירַת גְּשָׁמִים לְאֵלִיָּהוּ, וּבֶן הַשּׁוּנַמִּית לֶאֱלִישָׁע, אֲבָל מֹשֶׁה מִיָּד הָיָה עוֹשֶׂה. וְאֵין הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה בָּרוּר. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ב לה), כִּי הַהַפְלָגָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ הוּא מָה שֶׁאָמַר לְפַרְעֹה לְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ וּלְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי הָיוּ לְעֵינֵי הַחוֹלְקִים עָלָיו וְהַמַּסְכִּימִים עִמּוֹ, אֲבָל שְׁאָר הַנְּבִיאִים יַעֲשׂוּ אוֹתָם לִיחִידִים מִבְּנֵי אָדָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ח ד) סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי עֲצִירַת הַגְּשָׁמִים לְאֵלִיָּהוּ הָעֲצִירָה וְהַבִּיאָה נִתְפַּרְסְמוּ מְאֹד, וְגַם הָיָה בִּגְזֵרָה מִמֶּנּוּ, חַי ה' אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי (מלכים א יז א), וּבְהִמָּשֵׁךְ הָעִנְיַן שָׁלֹשׁ שָׁנִים נִתְגַּלָּה מְאֹד וּבַגּוֹיִם נִשְׁמָע, וּכְתִיב אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי וְגוֹ', וְסוֹף הָעִנְיָן הַהוּא מְגֻלֶּה וּמְפֻרְסָם לַחוֹלְקִים עָלָיו וְלַמַּסְכִּימִים עִמּוֹ בְּמַעֲמָד אֶחָד, דִּכְתִיב (שם פסוק יט) שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וְגוֹ'. וְכֵן עֲמִידַת הַשֶּׁמֶשׁ לִיהוֹשֻׁעַ הָיָה בֶּאֱמֶת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וְרָאוּ אוֹתָהּ כָּל מַלְכֵי כְּנַעַן הַנִּלְחָמִים בּוֹ וְהַנִּשְׁאָרִים, וְרַבּוֹתֵינוּ (ב"ר ו יד) יַזְכִּירוּ כֵּן שֶׁרָאוּ אוֹתָם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהַכָּתוּב מַפְלִיג בּוֹ מְאֹד (יהושע י יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ. וּבִקְרִיעַת הַיַּרְדֵּן וּבִקְרִיעַת יַם סוּף לֹא נַעֲשָׂה לִיחִידִים רַק לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְכָתוּב בָּהּ עוֹד (שם ה א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן. אֲבָל לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא הַכֹּל קָשׁוּר וּמְחֻבָּר, יֹאמַר שֶׁלֹּא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ הַשֵּׁם פָּנִים אֶל פָּנִים וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּיָד חֲזָקָה וּמוֹרָא גָּדוֹל כְּמֹשֶׁה, וְאִם עָשׂוּ מִקְצָת מֵהֶם לֹא הִגִּיעוּ לְרֻבָּם וְלֹא לַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶם, כִּי לֹא הָיָה כְּיוֹם סִינַי לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, וְכֵן לֹא הִגִּיעוּ אוֹתוֹת הַנְּבִיאִים לַזְּמַן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הִגִּיעַ הוּא עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי אוֹת הַמָּן תְּמִידִי אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְעַמּוּד הָאֵשׁ וְהֶעָנָן גַּם הַבְּאֵר וְהַשְּׂלָו עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (תענית ט), וְלֶכְתָּם בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם וְלֹא חָסְרוּ דָּבָר. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֹאמַר כִּי אוֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו שֶׁל מֹשֶׁה הָיוּ פָּנִים אֶל פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על דברים ל"ד:י'):