רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לד · פסוק א
וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. וְאַחֲרֵי כֵן הִזְכִּיר שֶׁהֶרְאָה לוֹ אֶת גִּלְעָד עַד דָּן, וְהִנֵּה מֹשֶׁה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רְאוּבֵן, וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְהַחֲצִי לִמְנַשֶּׁה, עַל כֵּן פֵּרוּשׁוֹ מִן הַגִּלְעָד עַד דָּן, אוֹ הָיָה גִּלְעָד בַּלְּבָנוֹן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב (ירמיהו כב ו) גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן. וְהִזְכִּיר עַד דָּן, שֶׁהוּא סוֹף תְּחוּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שמואל ב כד ב) שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע. וְהִזְכִּיר אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה שֶׁהָיוּ בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יְהוּדָה שֶׁהוּא בַּדָּרוֹם, כְּדִכְתִיב (יהושע יח ה) יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן, וִיהוּדָה נָטַל כָּל דְּרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן וְעַד הַיָּם (ס"א הגדול ומנשה ואפרים כל צפונה ג"כ מן הירדן ועד הים), וְדָן נָטַל בִּצְפוֹנִית מַעֲרָבִית. וְהִזְכִּיר נַפְתָּלִי הַסָּמוּךְ לִיהוּדָה מִמִּזְרָח (שם יט לד), וְלֹא הִזְכִּיר אָשֵׁר וְיִשָּׂשכָר כִּי הָיוּ בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, דִּכְתִיב (שם יז י) וּבְאָשֵׁר יִפְגְּעוּן מִצָּפוֹן וּבְיִשָּׂשכָר מִמִּזְרָח. וְלֹא הִזְכִּיר שִׁמְעוֹן, כִּי מֵחֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת שִׁמְעוֹן (שם יט א). וְלֹא הִזְכִּיר בִּנְיָמִין, שֶׁהָיָה גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף הַנִּזְכָּרִים סָמוּךְ לָהֶם. וְהִזְכִּיר עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן לִזְבוּלוּן שֶׁהָיָה עַל חוֹף יַמִּים, אוֹ שֶׁהָיָה בִּכְלַל הַנֶּגֶב וְהַכִּכָּר. וְיַזְכִּיר בִּקְעַת יְרֵחוֹ בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בִּקְעָה עֲמֻקָּה וְלֹא הָיְתָה נִרְאֵית מֵרֹאשׁ הָהָר, אֲבָל הֶרְאָהוּ בְּמַעֲשֵׂה נֵס. וְהַכְּלָל שֶׁהֶרְאָהוּ כָּל נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים ל"ד:ד') זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי וְגוֹ'. וּלְרַבּוֹתֵינוּ בְּסִפְרֵי (ברכה שנז) מִדְרָשִׁים בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יַזְכִּיר בַּכָּתוּב. וְטַעַם הַמַּרְאָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ בַּעֲבוּר שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ מְלֵאָה כָּל טוּב, צְבִי לְכָל הָאֲרָצוֹת, וּמֵאֲשֶׁר הָיָה גָּלוּי לְפָנָיו רֹב הָאַהֲבָה שֶׁהָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל, שִׂמְּחוֹ בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה בִּרְאוּת עֵינָיו: