רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לג · פסוק כג
נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן, שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ שְׂבֵעָה כָּל רְצוֹן יוֹשְׁבֶיהָ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על דברים ל"ג:כ"ג). וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ אֶל הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, יֹאמַר שָׂבֵעַ וּמָלֵא רְצוֹן הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וּבִרְכָתוֹ. אֲבָל בַּמִּדְרָשׁ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָה בֶּן הַקָּנָה אָמְרוּ בַּכָּתוּב הַזֶּה, אָמַר רַבִּי אָמוֹרָא, מַאי דִכְתִיב וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקּוֹתַי תִּירַשׁ הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא נִמְשָׁל לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא ט) וּרְחָבָה מִנִּי יָם, וְהָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא נִמְשָׁל לַדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו יט) כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וּמְתַרְגְּמִינַן אַרְעָא דָּרוֹמָא. וּמַאי דִכְתִיב יְרָשָׁה, יָרַשׁ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא אֲפִלּוּ הקב"ה בִּכְלָל, וְהַיְנוּ רָשׁ יָהּ, לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אוֹצָרוֹת וְהִקְצָה הָאֶחָד מֵהֶם, לְסוֹף יָמִים רַבִּים אָמַר לִבְנוֹ, טֹל מָה שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁנֵי אוֹצָרוֹת הַלָּלוּ, אָמַר הַבֵּן, שֶׁמָּא לֹא יִתֵּן לִי מָה שֶׁהִקְצָה, אָמַר לוֹ טֹל הַכֹּל, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, יָהּ רָשׁ, הַכֹּל נָתוּן לְךָ, וּלְוַאי תִּשְׁמֹר דְּרָכָיו. וְעוֹד אָמְרוּ, וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, אֵין יָם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וּרְחָבָה מִנִּי יָם. וְכָל הַמִּדְרָשׁ שָׁם. אִם כֵּן יִהְיֶה סוֹד הַכָּתוּב נַפְתָּלִי שְׂבַע הָרָצוֹן הַמְמַלֵּא בִּרְכַּת ה', שֶׁהִיא הַיָּם הַכְּלוּלָה בַּכֹּל מִן הַכֹּל, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (קהלת א ז) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהוּא בֵּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, מָשָׁל לַמְּבַקְשִׁים לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֲלִים אָנָה בֵּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֲלִים אָנָה הַמֶּלֶךְ. וְגַם הָעוֹלָם הַזֶּה הַנָּגוּב וְהַיָּבֵשׁ מִן הָרָצוֹן יִירַשׁ בְּיָ"הּ, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: