רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לב · פסוק ה
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם, הַמּוּם יִקָּרֵא הַשְׁחָתָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב כה) כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם, וְכֵן וְזוֹבֵחַ מָשְׁחָת לַה' (מלאכי א יד), יֹאמַר כִּי מוּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שִׁחֵת לְצוּר עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ. וּקְרָאָם לֹא בָּנָיו כַּאֲשֶׁר יִקְרָאֵם בָּנָיו בְּעֵת רָצוֹן. וְאָמַר כִּי הֵם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל, כִּי הָעִקְּשׁוּת הֶפֶךְ הַיֹּשֶׁר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ג ט) וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ, וְהַפְּתַלְתֹּל הֵפֶךְ הַצַּדִּיק, וְאַחֲרֵי שֶׁהוּא צַדִּיק וְיָשָׁר וְהָעָם בְּהֶפֶךְ מִזֶּה, אֵינָם בָּנָיו, אֲבָל הֵם מַשְׁחִיתִים לוֹ. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב, שִׁחֵת לוֹ מוּמָם אֶת לֹא בָּנָיו דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל. וְהִנֵּה הַטַּעַם שֶׁלֹּא בָּא חֶסְרוֹן מַעֲלָתָם מִפֹּעַל הַצּוּר, כִּי הוּא תָּמִים וְלֹא יָבוֹא בּוֹ חֶסְרוֹן לְעוֹלָם, אֲבָל מוּמָם הוּא הַמַּשְׁחִית אוֹתָם לִפְנֵי אֲבִיהֶם. וְטַעַם לֹא בָּנָיו, כְּמוֹ וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה (הושע ב כה), וְכֵן הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל (דברים ל"ב:כ"א), בְּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ אֵל, וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים (ירמיהו ה ז). אוֹ יֹאמַר שִׁחֵת לוֹ מוּמָם שֶׁאֵינָם בָּנָיו, כִּי הֵם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל הֵפֶךְ מִמֶּנּוּ: