רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ל · פסוק טו
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, יַחְזֹר לְהַזְהִירָם עוֹד לְהַגִּיד לָהֶם כִּי שְׁנֵי הַדְּרָכִים בְּיָדָם, וּבִרְשׁוּתָם לָלֶכֶת בַּאֲשֶׁר יַחְפְּצוּ בָּהּ, וְאֵין מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב בְּיָדָם לֹא מִן הַתַּחְתּוֹנִים וְלֹא מִן הָעֶלְיוֹנִים. וְיָעִיד בָּהֶם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ פַּעַם שֵׁנִית (דברים ל':י"ט), אַחַר שֶׁאָמַר (דברים ד':כ"ו) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, כִּי עַתָּה יֹאמַר הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, כִּי הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ שֶׁהֵם הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וְכִי יְעַצְתִּיךָ שֶׁתִּבְחַר בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה הוּא כְּמַחְתִּים הָעֵדִים בְּסוֹף דְּבָרָיו כֻּלָּם: