רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כז · פסוק א
וְטַעַם וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁלִים מֹשֶׁה דְּבָרָיו צִוָּה לַזְּקֵנִים שֶׁיְּדַבְּרוּ גַּם הֵם עִמּוֹ וְיַזְהִירוּ בָּעָם לִשְׁמֹר כָּל הַמִּצְוֹת, כִּי כָל עַם הוֹלֵךְ בַּעֲצַת זְקֵנָיו, וּכְתִיב אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא אֲנַחְנוּ, כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר לְמֹשֶׁה, וְהַזְּקֵנִים יָרִימוּ קוֹלָם לֵאמֹר לָעָם שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ וַעֲשׂוּ. וְכֵן וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (דברים כ"ז:ט'), כִּי אָמְרוּ הַכֹּהֲנִים לָעָם הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וּמֹשֶׁה אָמַר הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. אֲבָל ר"א אָמַר (אבן עזרא על דברים כ"ז:א') כִּי שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה, מִצְוַת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר יַזְכִּיר. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן: